מקומן של מחשבות….

לשואל היקר שלום,

בנוגע למקום של מחשבות. כידוע אנו מבחינים בין מחשבה לבין מעשה. המחשבה היא הפעולה הקודמת למעשה, כל פעולה שהאדם עושה קודמת לה מחשבה ועל פי מחשבה זו אנו שופטים את המעשה למשל,
אם לפעולה לא קדמה מחשבה בכלל (כלומר האדם כלל לא התכוון לעשות פעולה מסויימת אלא עשה אותה בצורה אינסטנקטיבית) האדם ייחשב כמתעסק והוא יהיה פטור מהתוצאות שלה.
אם לפעולה קדמה מחשבה מוטעית (לדוגמא שהפעולה איננה אסורה) האדם ייחשב שוגג.
אם הפעולה נעשתה בכוונה האדם ייחשב מזיד.
אגב גם בחטאים במזיד אנו מבחינים בין סוגי מחשבות שונות יש פעמים שהאדם עשה מעשה כי הוא נכנע ליצרו יש פעמים ועשה מעשה כדי למרוד בהקב"ה ח"ו וכו´.
למעשה נכון יהיה לומר שהמחשבה היא המגדירה את המשמעות שאנו נותנים לפעולות האדם. ויותר מדויק נאמר שהתורה רואה את המעשה כהתגשמות של המחשבה כאשר מעשה שאיננו התגשמות של מחשבה איננו נחשב כלל מעשה מבחינה הלכתית.
זהו א"כ מקומן של המחשבות בתורה הם היוצרות ומחוללות את פעולות האדם והם הגורם אותו נבחן כאשר נעשתה פעולה מסויימת על מנת לקבוע את החומרה שבפעולה זו.
בנוגע להרהורים (כלומר תכנון הפעולה) מצינו התיחסויות הנראות סותרות. מצד אחד אנו יודעים שמחשבה רעה הקב"ה איננה מצרפה למעשה (קידושין לט:) ומצד שני אנו יודעים שהרהורי עבירה קשים מעבירה (יומא כט.).
נראה לי שאת הסתירה יש לפתור כך, מצד אחד כאשר אדם רק חושב על פעולה אסורה ולא עושה אותה, הפעולה איננה נטמעת בנפש בצורה חזקה ולכן הקב"ה איננו מצרף מחשבה רעה למעשה כלומר השפיטה האלוקית איננה מתייחסת אל המחשבה כנקודת שממנה העבירה נטמעה בנפש ואין ממנה חזרה אלא כנקודה בעייתית אמנם שעדיין לא יצאה אל הפועל.
מצד שני, כאשר האדם חושב על עבירה, המחשבה והעיסוק בה מטמאים את חדרי לבבו כאשר אדם עוסק בהרהורים בעייתיים אמנם כוחות הגוף לא נטמאים אך כוחות הנפש נטמאו והיות והמחשבה היא המחוללת את המעשים טומאתה גדולה היא מטומאת כלי המעשה.
ולכן צד ההטמעות של העבירה בנפש המעשה גדול מהמחשבה אך מצד הפגימה השורשית פגימה המחשבתית גדולה יותר.
בנוגע לאבק לשון הרע ההגדרה היא כזאת, אמירת דברים סתמיים המובילים באופן עקיף לגנות את חבירו כגון אמירת שבח של אדם בפני שונאיו.

מועדים לשמחה,
עמיחי
nuritbi@biu.013.net.il