בספר ירמיה,פרק לא, ה-ח, כתוב: "כִּי יֶשּׁ יוֹם קָרְאוּ… קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן… כִּי כֹה אָמַר ה' רָנּוּ לְיַעֲקֹב שִׂמְחָה, וְצַהֲלוּ בְּרֹאשׁ הַגּוֹיִם. הַשְׁמִיעוּ, הַלְלוּ, וְאִמְרוּ: הוֹשַׁע ה' אֶת עַמְּךָ אֵת שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל. הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו. קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה. בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ".
וזה לשון המלב"ים שם: "וצהלו בראש גויים", שבאחרית ימי גלותם יוסר מעליהם השעבוד, ויצהלו כי יהיו בראש הגויים, שהגויים יתנו להם כבוד ויהיו בראשם, תחת שהיו תחילה נבזים ושפלים ביניהם. והנה יעקב הם המון עם והפחותים שבהם, וישראל הם הגדולים. והשמחה הזאת שיצהלו בראש הגויים יהיה רק ליעקב, לא לישראל, שהם ירצו שישיב שכינתו לציון. אבל אז בעת ההיא השמיעו והכריזו בפרסום, והללו את ה' על ידי מה שתאמרו הושע ה' את עמך הצדיקים, את שארית ישראל. שהם רוצים בתשועה האמיתית מקיבוץ גלויות ושיבתם לציון. וכן יהיה אז, כי ה' ישיב להם הנני מביא אותם וכו'".
אז לפי דברי המלבי"ם, "יעקב" זה אנחנו, הציונות הדתית, ו"ישראל" זה החרדים, ויוצא מכך שהדרך של החרדים מועדפת משלנו!
ועד שאלה: אם כל הפיגועים באים מאת ה', למה אנחנו רוצים לנקום בערבים? הרי זה מאת ה' והם רק השליחים?
אנא ענו לי מהר כי שאלות אלו מציקות לי מאוד.
שלום!
לגבי השאלה הראשונה, אין אפשרות לחלק בין חרדים לציונים על פי החלוקה הנמצאת בפסוקים בין ישראל ליעקב. יעקב הם המון העם שלא מצפים לישועה ולהשראת השכינה בישראל אלא מסתפקים בכך שימשלו על הגויים בגלות, וישראל הם אלו שמצפים לישועה השלמה באופן המגולה של הגאולה. האם הציונות הדתית לא מצפה לישועה ומסתפקת בשליטה על הגויים?! ודאי שלא. אנו מקווים ומייחלים בכל יום שתבוא הגאולה לעם ישראל, אנו מצפים להתקיימות דברי הנביאים בהופעת הישועה.
יותר מכך, הרי הציונות הדתית יותר מתאימה להגדרה המדויקת של "ישראל" על פי המלבי"ם. אין אנו מסתפקים בישיבה נוחה בגלות אלא מאמינים בכך שהקב"ה ציוה עלינו לקרב את הגאולה בעצמנו ע"י עליה לארץ, התיישבות בכל שטחיה, הקמת מדינה יהודית, צבא ישראלי, ריבונות על כל חלקיה של ארץ ישראל (ע"פ מצות עשה ד' בהוספות הרמב"ן לספר המצוות). לפי המלבי"ם יוצא שמי שרוצה להישאר בגלות הוא בדרגה פחותה ממי שרוצה לקבץ גלויות, והרי ברור שמי שרוצה להישאר בגלות זו ודאי לא הציונות הדתית… (אני מעלה השערה שהבנה שלך את המלבי"ם לא הייתה מדוייקת, אולי חשבת שכשהוא כותב "שהם ירצו שישיב שכינתו לציון" הוא מתכוון ליעקב, אך לאמיתו של דבר הוא מתייחס לישראל באמרה זו).
וחשוב לי להדגיש עוד דבר: הציונות הדתית מבססת את עמדתה לא על פי דרשות מעומעמות מפסוקים, אלא על פי מקורות מפורשים בתנ"ך, בחז"ל, בגמרא, בראשונים ובאחרונים. הרי הדברים כתובים במפורש (סנהדרין צ"ח ע"א) שאין סימן יותר גלוי לקץ הישועה מקיבוץ הגלויות ומכך שארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה. הדברים כתובים במפורש ברמב"ן על ספר המצוות שהזכרנו. ספר אורות של הרב קוק זצ"ל כולו מתייחס לייעודו ומטרתו של עם ישראל בתקופת הקץ המגולה, כאשר כל הספר מבוסס על מקורות בתורת הנגלה והנסתר. אנו רואים מקורות מפורשים לצדקת הדרך, אנו רואים ציווים מפורשים להמשיך את המהלך, אי אפשר להפסיקו על פי דרשות לא ברורות מפסוקים. כל שכן שהדרשות רק מחזקות את דרכנו.
לגבי השאלה השניה, לכל אחד יש בחירה חופשית לעשות את הטוב או את הרע. נכון הוא שהמחבלים לא הרגו מי שלא היה צריך למות בכל מקרה, אבל "מגלגלים חובה ע"י חייב". רוצח שהורג חייב מיתה, אע"פ שברור שההרוג היה מת בלי הרצח משום שהכול נגזר מלמעלה (עיין רש"י על דברים כ"ב פס' ח'). אין אפשרות לרוצח להקדים את זמן מיתתו של הנרצח. ולשנות את חשבונותיו של הקב"ה. אם כן מדוע נהרג? מכיוון שהמוות לא היה צריך להיעשות על ידו. עליו יש איסור רציחה ונתונה לו הבחירה לא לרצוח. אנו לא מתעסקים בחשבונות הקב"ה. המחבלים רוצחים באכזריות ועל כן יש להעניש במלוא חומרת הדין. אנו לא עושים את החשבונות שמשמים נגזר על המתים למות. הקב"ה מצווה: "נקום נקמת ה' מאת המדיינים" (במדבר ל"א), אע"פ שהכול נגזר מראש. מה שנתון לבחירה חופשית נתון להענשה. לא נתעלם ממעשים אכזריים ומאנשים אכזריים. "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", לא חשבונות מעבר להשגתו. הוא דן ע"פ המעשים הנתונים לפניו. מוטלת עלינו החובה לנקום את נקמת ה', את נקמת ישראל, להחזיר את כבוד השמים ולקדש את שם ה' בעולם.
כל טוב,
איתי, חברים מקשיבים.
