שלום.
בזמן האחרון אני במשבר קשה.
אני מרגישה שהקשר שלי עם הקב"ה ממש נחלש, אני לא מצליחה להתכוון בתפילה ובכלל בכל מיני דברים אחרים. אני כבר מרגישה שאני סתם עושה את המצוות ומקשה על החיים שלי.
בזמן האחרון גם הקפתי מסביבי מן חומה כזאת, נהייתי אדישה ומרוחקת, ואני לא שמה לב מה קורה מסביבי. תמיד היו לי המון "חברות טובות", ופתאום גיליתי שאף אחת מהן היא לא חברה אמיתית. קשה לי מאוד בהדרכה וכבר כמעט התייאשתי… בכלל, אני מרגישה נורא לבד ובבור הכי עמוק שיכול להיות. בזמן האחרון גם ניתקתי את כל הקשרים שהיו לי עם בנים, כי הבנתי שזה לא אמיתי ולא נכון, ונורא קשה לי עם זה כי כל הפעילויות החברתיות באיזור שלי הן מעורבות, ובכלל, עם בנים הרבה יותר נוח לדבר על הכל.
אני כבר נואשת, אני לא מצליחה לעלות.
שלום רב.
צר לי מאד לשמוע שאת נמצאת במשבר קשה כפי שאת כותבת, והייתי רוצה מעט לעזור לך לצאת מן המשבר, אך אינני בטוח שאני יכול לעשות זאת, אלא רק בכוחי לנסות ולהיות שותף עמך בנסיון שלך לצאת מהמשבר הזה ולהגיע לחיים של יצירה ושל שמחה גדולה, אך כל מה שאכתוב הוא כעצה ונסיון לעזור והמלאכה ברובה הגדול תהיה מוטלת עליך ואת זו שתהיי צריכה לפתור את הקושי, אמנם אמרו חז"ל שאין אסור מתיר עצמו מבית האסורים, אך הוא צריך להשתדל ואז עזרה מהזולת יכולה לעזור לו. לכן גם אני שמח שאת שואלת את השאלה ומעלה את הדברים שהעלאת הדברים היא כבר התחלה של פתרון גם אם עדיין הוא לא נראה באופק.
אחד הדברים החשובים לדעת לגבי משברים, גם המשברים הקשים ביותר, הוא [שהמשבר הוא דבר חולף], אמנם הוא לא נעים, ואמנם הוא גורם להרגשות קשות, אך יש במשבר גם כן תרמית מסויימת שגורמת לאדם לחשוב ולהרגיש שזהו הוא במשבר ולעולם לא יצא ממנו, ותמרית זו אין לה כל יסוד במציאות אלא הפוך, המשבר הוא דבר עובר והזמן הוא מרפא נפלא למשברים שאנו עוברים. וכך כתב בספר אורחות צדיקים שיש כל מיני מידות לאדם, חלקן טובות וחלקן רעות, אך כל אחת מהמידות יש לה גם דברים טובים וגם דברים פחות טובים, אחת המידות היא השיכחה. השיכחה היא מידה בעייתית שהאדם שוכח את הלימוד שלו וכו' אך יש לה גם כן יתרונות שהיא גורמת לאדם לצאת מהמשברים לאחר זמן שהוא שוכח את מה שגורם לו למשבר ובכך הוא גם יוצא ממנו בקלות על ידי דברים שמתרחשים אתו, כגון שמחות וכו'
אך בכל אופן לא הייתי משאיר את המצב לזמן שיפתור אותו אלא הייתי שואף לנסות [לבנות מתוך המשבר]. כן מתוך המשבר אפשר לבנות דברים חשובים!
הרבה דברים אנו לא "זוכרים" או לא שמים אליהם לב כאשר אנו זורמים עם עצמנו, כאשר הכל הולך לנו טוב ובכך אנו מפסידים דברים טובים וחשובים. אמנם כאשר אנו נמצאים במשבר, אנו עוצרים מהמהלך השוטף שלנו, ואנו מסוגלים להסתכל פנימה ולנסות לראות מה אנו צריכים לתקן, מה אנו היינו רוצים שלא ימשיך, ועצירה זו של חשבון נפש יש לה יתרונות גדולים.
כעת כשאת במשבר, את מרגישה מה כואב לך, מה חסר לך, ובכך את גם מסוגלת להרגיש מה את צריכה, מה את מצפה מעצמך, ומה את מצפה מהסביבה, ורגשות אלו יכולים להוות יסוד לתהליך שלם של בניה חדשה של דברים חשובים שלא כל כך שמת לב אליהם לפני כן.
לדוגמא – הקשר עם החברות שאת מרגישה שהוא לא מספיק עמוק, שהוא רדוד ואיננו אמיתי, כעת מתוך הרגשה זו את יכולה להתחיל להעמיק את הקשר הזה וליצור את הקשרים בצורה עמוקה הרבה יותר, מה שלא היית מסוגלת או לא היית מודעת אליו קודם המשבר!!
נקודה נוספת, שחשוב שתחשבי עליה, היא כמה מהמשברים שלך, כפי שאת כותבת, הם בעצם נובעים מדבר חיובי, והם אינם משברים אלא הם קשיים שמתלווים בדרך כלל בהרבה מההתקדמויות הרוחנויות שלנו.
את מספרת שהפסק את הקשר עם הבנים! כל הכבוד!!!
הקשר עם הבנים עם כל ההרגשה הטובה שהוא נותן, הוא דבר לא טוב, ולכן חז"ל מדריכים אותנו להתרחק מקשרים אלו ככל שאפשר, אמנם הקיום של הדרכת חז"ל היא לא תמיד קלה, הריחוק מהבנים, הרבה פעמים גורם משברים וקשיים לא קלים, אך אין זה אומר שאת לא בדרך הנכונה.
כבר אחר אחד מחכמי ישראל שאם אדם מרגיש שקשה לו זה סימן שהוא בעליה, כמו אדם העולה על הר הוא מקשה אך הוא עולה, ולעומתו אדם היורד מן ההר הירידה היא קלה אך הוא בירידה. הקושי הרבה פעמים מגלה על ההשתדלות שלנו ועל העליה באמת ואם כן צריך לראות את הדבר כקושי ולא כמשבר, כקושי של קנית דבר שאנו באמת מאד רוצים, ולא כמשבר שאין לי כח להמשיך!!
אמרו חז"ל לפום צערא אגרא, שהשכר הוא לפי הצער, לא מפני שה' רוצה את הצער שלנו אלא מפני שהצער שלנו מראה עד כמה אנו קשורים אל הדבר, ועד כמה אנו מוכנים ומשקיעים להגיע אל הדבר הנכסף, כך גם בכל ההתמודדויות של העליה שאנו עוברים, ככל שנתאמץ יותר, נתמודד יותר, גם נמצא חן בעיני ה'.
דבר נוסף החשוב בהתמודדות עם משברים, הוא לשנות הסתכלות על הדברים, לנסות לראות אותם בצורה חיובית יותר, ולדעת שגדולה מידה טובה הרבה יותר מהרבה דברים רעים, הטוב למרות שהוא לא תמיד הרב בכמות אך הוא העיקר, ולכן בהסתכלות עליו אין כאן נסיון לברוח ולשכנע את עצמנו רק על מנת להרגיש טוב, אלא זה באמת הדרך, זה באמת העיקר וזו הראיה האמיתית, אלא שכאשר האדם נכנס או נמצא במשבר, הצורך לראיה זו רק גדול יותר וחשוב יותר.
את מדריכה, ויש לך קשיים, ולמרות זאת התגברת ולא עזבת, כל הכבוד!! החכמה היא לא כאשר טוב לא לעזוב, אלא דוקא כאשר קשה, דוקא כאשר לא מרגישים סיפוק ולא מרגישים שמצליחים ולמרות זאת ממשיכים אז זו החכמה, ועל יסוד זה גם בנויות כל ההצלחות, לאחר כל המשברים לבסוף יוצאים הפירות המתוקים. אמנם בשלב הבניה הרבה פעמים לא רואים את התוצאות אך אם מתמסרים למרות הקושי, מתמסרים למרות הכל, לבסוף מגיעים אל התוצאות. אדם שאיננו יודע להתגבר על הקשיים, איננו מוכן להתאמץ ולהתמודד עם הקשיים, הוא גם לא יצליח בסוף. לכן כל הכבוד שאת ממשיכה למרות הקושי, ואני מאמין שאת תצליחי לצאת מהקשיים האלו ולהגיע לזרימה גם עם ההדרכה, ותעשי חיל במלאכת קדש זו.
בהדרכה זו כהדרכות הקודמות שכתבתי, את צריכה לשבת ולחשוב, לשבת ולנסות לנתח אותן, ויתר מכך לנסות לנתח את עצמך, לברר באמת את הדברים כיצד להפוך אותם מעצות אל הדרכה בחיים, כיצד ליישם אותן ובכך גם לצאת מהמשבר. ולכן כתבתי שעיקר העבודה תשאר שלך אם כי אני מאמין שאת מסוגלת ושאת תצליחי לראות פירות מתוקים ואהובים מכל המשברים שלך.
חלק מהדברים שאת כותבת הם כבר תוצאות כלליות מהמשבר, וכאשר תצאי מהמשבר, תרגישי שהם בעצם לא היו דברים אמיתיים, ולכן אין רצוני להאריך בהם, אם תרצי בכל אופן כתבי שוב ואנסה להמשיך ולעזור ככל שאוכל.
אני מאמין בך ומאחל לך הצלחה רבה
יצחק.
[תזכורת]: כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכל טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. סודיות מובטחת. אנחנו מחכים!