שלום רב!
אני בת 18 ואני ממש מרגישה שאני לא שלמה עם עצמי…אני מאמינה ומקיימת מצוות אבל לפעמים אני מרגישה שאני לא שלמה עם מה שאני עושה…למשל בקטע של נגיעה אם ישאלו אותי אם אני שומרת אני לא אדע מה להשיב…פעם אני ככה פעם אני ככה…אם למשל אני אכיר משהו שלא שומר אז אני לא אשמור וכן ההפך…
וכנ"ל גם לגבי טלויזיה אם אני אכיר משהו שרוצה טלויזיה בבית(כמובן אם נתחתן..) אז אני אסכים וכנ"ל גם ההפך… אני מרגישה שאין לי דעה משל עצמי… חברה שלי רצתה להכיר לי משהו וממש הרגשתי שאני מתאימה את עצמי בשבילו…(משו כזה…)ייענו היא אמרה לי שהוא לא שומר נגיעה אז אמרתי שגם אני ואם זה היה ההפך אז הייתי אומרת ההפך…. מה לעשות?!?!?!?! זה משגע אותי! אשמח אם תענו תודה!
שלום!
בואי נחשוב:
למה בנאדם לא שלם עם עצמו?
למה הוא לא שלם עם מה שהוא עושה?
אולי בגלל ש… הוא בעצם… לא כל כך יודע למה הוא עושה את הדברים…?
אולי בגלל שאמרו לו וחינכו אותו לנהוג כך, אך בעצם… הוא מעולם לא הבין למה…?
ויכול להיות שעניין מסוים כן קצת מובן לו, אבל… יש עוד הרבה שאלות פתוחות שהוא צריך לברר, הרבה מקומות בהם הוא עדיין לא בטוח, מהסס, לא יודע מה לומר…
חשבת פעם, למשל, מה כל כך רע בטלוויזיה?
למה יש למכשיר הזה התנגדות כל כך רחבה מכל החוגים?
מה הוא עושה לראש שלנו?
מה היינו יכולים לעשות במקום לצפות בטלוויזיה?
כמה אנשים היו יכולים לבנות ולהתקדם אם הם לא היו צופים במשך שעות במכשיר הזה?
חשבת על זה פעם?
ענית לעצמך על השאלות האלה?
ומצד שני –
חשבת פעם עד כמה זה חשוב שנדע מה קורה בעולם?
שנראה, למשל, תוכניות על טבע, שנרחיב אופקים?
שיהיה לנו ווידאו בבית למקרה שנמצא איזה סרט נקי וטוב ונוכל לראות אותו?
תחשבי על כך זה, ואז תחליטי באיזה צד את, בעד או נגד.
ואז, אם החלטת בעד, תפגשי את המישהו הזה שרוצה טלוויזיה בבית, תתחתנו, ושיהיה בהצלחה.
אבל… אם את חושבת אחרת, אז מה בכלל השאלה? כשירצו להכיר לך מישהו שרוצה טלוויזיה בבית, תגידי בקול תקיף וברור: אני – לא רוצה.
יש אולי דרך שלישית, והיא לומר שזה לא כל כך עקרוני לך, הנקודה הזאת, אבל אז שוב, את חוזרת לצד שבעד, כי אם זה לא כל כך עקרוני לך, סימן שלא הבנת בכלל עד כמה טלוויזיה היא גרועה, ואת בעצם בכלל לא נגד. יכולה להתעורר גם עוד בעיה שתגרור אותך לכך שתגידי שזה לא עקרוני לך, והיא, שאם את מחליטה על דעתך בנושא מסוים, זה מחייב אותך. ז"א, אם עד היום ראית טלוויזיה ועכשיו החלטת שאת נגד, אז… אז את לא יכולה כבר לעשות את זה שוב, וזה קשה.
ואז מגיעה הנקודה, בה עוד לפני שאת בכלל מסוגלת לומר לאנשים את דעתך, את חייבת לשכנע בה את עצמך, ו… איך עושים את זה?
עובדים.
זו עבודה קשה, אף אחד לא מבטיח חיים קלים,
אבל זו עבודה כל כך מתוקה, עבודה שאת מרגישה בה שלמות עצמית, אמת פנימית,
זו עבודה נפלאה!
ישנם אמנם אנשים שמחפשים חיים קלים, שמחפשים לא להתמודד, אבל ידוע הוא שאם היהודי אינו בעליה, הוא חייב להיות בירידה, ורואים באמת עד כמה למי שמתפשר ולא מתמודד איכפת מתורה ומצוות.
לעומת זאת, היהודי שעובד,
יש לו תמיד מן אש כזאת בלב,
הוא תמיד שואף קדימה, הלאה,
תמיד רוצה יותר,
וההרגשה הזאת ממלאת את כל כולו,
והיא בשבילו גן עדן.
אז זהו,
תתחילי לשאול שאלות,
תבררי, תעמיקי, אל תוותרי,
ותקבלי תשובות.
אל תפחדי להתמודד עם התשובות האלה, כי יש לך כוח אינסופי להצליח,
להשתנות,
להיות מי שאת באמת רוצה להיות.
כך תבני לך השקפה ברורה וחזקה, השקפה שאף רוח שבעולם לא תוכל להזיז.
ולאט לאט, תתחילי להרגיש שלמה עם עצמך,
תתחילי להרגיש את המתיקות העצומה שבשלמות הגדולה הזאת,
ותשמחי.
לסיום רציתי לומר, שברוך ה' שאת שואלת את השאלה הזאת עכשיו, משום שבירור ההשקפה שלך בזמן הזה הוא קריטי לך לכל החיים. את עוד מעט יוצאת החוצה לעולם, וכדי שלא תפלי כשתשמעי דעות אחרות, כדי שתוכלי להחזיק חזק חזק באמונה אמיתית וטהורה, ולא להיות כמו איזה עלה נידף ברוח, הבירור חייב להיעשות עכשיו.
בהצלחה רבה ויישר כוח על השאלה!
אנחנו מצפים ממך לעוד שאלות בזמן הקרוב (בעקבות הבירורים שתעשי…).
תמר, חברים מקשיבים.
tamiii@walla.co.il