מרגישה מקוללת, כל דבר שנוגעת בו נהרס…

ובטח את חושבת לעצמך: עד כדי כך שלומיאלית, שאפילו בשאלה שלי לוקח חודש לטפל…
אז – זה לא את זה אנחנו! ואנחנו מ מ ש מצטערים על העיכוב!
באמת לא נעים להיות זאת שאחראית לקלקל משהו ובמיוחד משהו חשוב,
וכשזה קורה באיזה צירוף מקרים מפחיד ומאיים, הדרך לחשוב שרובצת עלייך קללה או משהו בסגנון היא הרבה יותר מקצרה והגיונית.
עובדות החיים הפשוטות מראות שכולנו בני אדם וכל אחד מאיתנו לפחות פעם אחת בחייו פיקשש ודאג להוציא מכלל שימוש משהו קצת יותר חשוב מקוביה הונגרית מהכל בשקל,
כמאמר הכתוב ´מי שלא עושה לא טועה´.
מהשאלה שלך נראה שעם החד פעמיות הזאת את עוד יכולה לחיות ואפילו טוב, אבל מה ששבר אותך זה הרצף.
השאלה היא רק אם הוא גם לא מה ששובר את הדברים האחרים שבאים איתך במגע, ובואי נסביר:
ניסית פעם לתת לילד קטן להחזיק כוס זכוכית ולהזהיר אותו עשר אלף פעם שיזהר עליה שלא תישבר?
גם אם לא ניסית, יודעת מה תהיה התוצאה ב-99 פסיק 99999 אחוז מהמקרים?
נכון.
היא תישבר… ובאמת שלא צריך להיות בחוגים של המחוננים כדי לדעת את התשובה הזאת.
הכל בראש, אמר מי שאמר וגם צדק!
למה ברגע שאת נכנסת ללופ הזה שאת ההרסנית הנמבר וואן של העולם וזה, מפליא באמת שבפעם הבאה שתגעי ברוכסן של התיק של המחשב נייד יקרה לו משהו (רק מהלחץ שלא יקרה לו כלום…).
אז – קחי נשימה, מצד אחד תיזהרי בגדר הנורמלי,
מצד שני תשתדלי לצאת מסרט ה´מקוללת´ שאת רואה בתלת מימד,
ותופתעי לגלות שאת יודעת יופי לשמור על דברים, ואת אחת האחראיות אם לא ה-…
חג שמח
רינת
rintz3@gmail.com