אני בכיתה י', מדריכה בבנ"ע, לומדת המון (חרשנית שכזאת), לומדת הלכות שמירת הלשון- ועדיין, מרגישה ריקנות נוראית. אני עושה את מה שאני עושה מתוך הרגל אולי, או מתוך "זה מה שצריך לעשות אז אני עושה" ואני פשוט מרגישה שהנפש שלי ריקה!
הייתה לי שמחת חיים ובאמת הייתי ילדה שמחה ומאושרת… עד השנה. פתאום אין לי שמחת חיים- החיוכים שלי מזויפים – ואני עושה דברים רבים וגדולים אבל לא מרגישה שיש להם איזושהיא משמעות.
אולי זה קשור לכך שהיה לי שנה שעברה קשר תלותי שהצלחתי בעזרת ה' להתנתק מהקשר הזה, והשנה פיתחתי כנראה שוב קשר כזה (אני באמת לא יודעת אם הקשר הזה הוא תלותי או לא. ובניגוד לקשר שהיה לי שנה שעברה, הקשר הזה נותן לי המון דברים חיוביים) ואני מרגישה שאני נורא צועדת במקום.
גם בהדרכה, החניכים שלי באים משכונת מצוקה ופשע. ואני עובדת איתם המון על כבוד ואז הם באים אחרי המערך המושקע שהכנתי ומקללים. ואני ממש מרגישה שאין התקדמות לשום כיוון בחיים שלי. איך אפשר לצאת מזה?
בנוסף, כואב לי החיים. פשוט כך. והייתי נורא רוצה ללכת לפסיכולוגית שאולי תוכל לעזור או לפחות להקשיב.איך לספר/לבקש מההורים? עדיף לפנות קודם ליועצת באולפנא?
תודה רבה.
[שלום לך יקרה!]
קודם כל תבורכי על מעשייך הטובים. תבורכי על העשייה שלך ועל הרצון שלך לחיות חיים משמעותיים. הרצון להרגיש מלאות ותוכן הוא רצון משמעותי. עצם הרצון הזה זה כבר חצי מהעבודה! אשרייך. אני מבינה מדברייך שיש מספר דברים שמטרידים אותך ביחד והדבר יוצר בלבול. אז לפני הכל אנסה למקד את דברייך. מקווה שאכוון לדעתך.
1. את מתארת קושי ביחס שלך אל עצמך. כלומר מרגישה שאת פועלת מתוך הרגל וכך כלשונה הדברים שאת עושה לא ממלאים אותך.
2. את מתארת התמודדות ביצירת קשר תלותי עם חברה.
3. את מתארת מורכבות עם החניכים שלך. את מרגישה שאת משתדלת להעביר מסרים ואת לא כל כך רואה יישום שלהם וזה קצת מתסכל אותך.
אחרי שמיקדנו קצת את הבלבול. אנסה לעזור לך.
[זה טבעי… כך גדלים!]
דבר ראשון וחשוב הוא לזכור שהבלבול הזה טבעי והוא חלק בלתי נפרד מהגדילה שלנו. הבלבול הזה גם כשהוא לא נעים הוא מאפשר לך ללמוד על עצמך ולגבש לעצמך זהות אישית. זה בדיוק הזמן. אז גם אם זה לא פשוט מציעה לך להביט על זה במבט חיובי שמבין שהבלבול הזה לבסוף יביא איתו לימוד משמעותי וצמיחה אישית שלך. מצעיה לך לראות פה הזדמנות לגלות דברים חדשים ולחייך. מבט כזה יוצר מוטיבציה להתמודד.
[לתת לעצמי]
לפעמים אנחנו עמוסים בפעילויות ועשיה אך בפנים מרגישים ריקנות. התחושה הזו היא פתח עבורנו לחשוב מה באמת עושה לנו טוב והאם בתוך כל העשייה אנחנו זוכרות גם לתת לעצמינו? העשייה לכלל היא מופלאה וחשובה. כדי שהיא תיהיה מיטבית, כדאי לפעול אותה תוך כדאי מלאות פנימית. כלומר כדאי גם להשקיע זמן בלתת לעצמנו. כל אחת יש לך את הדברים השונים שממלאים אותה. אבל חשוב להשקיע בזה זמן. להשקיע זמן בנתינה לעצמך כאידיאל בפני עצמנו, ולא מתוך תחושות שליליות של בזבוז זמן. תני לעצמך, תפנקי את עצמך ותשקיעי בכישרונות שלך. כך תגלי ותחשפי לטוב שבך ותרגישי מלאות מתוך עצמך . ברגע שתמלאי את עצמך ותפגשי בחוזקות שלך תוכלי ליצור קשרים פחות תלותיים שנובעים מתוך בטחון עצמי ומודעות לטוב שבך.
[מתקדמים גם כשלא רואים]
בכל תהליך שהוא בין עם ביחס שלך אל עצמך ובין אם בהתקדמות שלך עם החניכים שלך חשוב לזכור שהתקדמות מתרחשת גם עם לא ראויים בהכרח ביטוי חיצוני של הדברים. לפעמים עוברים תהליכים ורק אחרי זמן רואים שינוי בפועל. כמו שלוקח זמן מאז ששמים גרעין באדמה ועד שהוא צומח.. ממליצה לך לשחרר את המתח ולאפשר לחיים פשוט להיות. לא לחשוב על הדברים, אלה לחיות את הדברים ולאפשר לתהליכים לקרות מאליהם באופן טבעי ונינוח. וכמובן, להאמין שהכל מכוון והקב"ה איתך. אחריותנו היא להשתדל. מעבר לזה כדאי לשחרר ולתת לדברים לקרות בקצב שלהם.
[לא עלייך המלאכה לגמור..]
ועוד המלצה קטנה. תזכרי שלא עלייך המלאכה לגמור ביחס לחניכים שלך. את תשפיעי עליהם במה שתוכלי. בהמשך חייהם הם ייפגשו בעוד אנשים שישאירו בהם רושם ויעזרו להם. אל תדאגי.. את עושה את מה שאת יכולה אבל זה לא סוף התהליך. הם ימשיכו להתפתח ולאט לאט יפנימו את המסרים. העיקר בחינוך זה סבלנות. פשוט לחכות בסבלנות.
[לדבר עם מי שעושה לך טוב]
לסיום, כפי שאת בעצמך אמרת, ממליצה לך למצוא כתובת להיעזר בה. זה יכול להיות כל דמות שאת יכולה לפגוש ולהתייעץ איתה. מורה, מדריכה, יועצת או פיסכולוגית. לשם ההתחלה הייתי מציעה לך לפנות ליועצת ולראות האם טוב לך להיעזר בה. היא שם בשבילך ויכול להיות שזה יעשה לך טוב.
מקווה שהצלחתי לעשות קצת סדר בבלבול. העיקר תזכרי שיש לך כוחות ובע"ה רק תצמחי מכל הבירור הזה. כאן בשבילך לעוד שאלות באתר או במייל.
שיר
shirtehori@gmail.com
