מרגישה קצת אנכית, מה יותר נכון – לתת לעצמי או לכל השאר?

שלום גם לך,
מה שלומך?
אם רק רבי לוי יצחק מברדיצ´ב היה חי בדור שלנו, אין לי ספק שהוא מזמן היה רץ עם השאלה שלך לקב"ה, ואומר לו ´ריבוינו של עוילם, תראה מה מעסיק בת שלך, לא הבגרות בתנ"ך, לא המע"מ שעלה, לא המירוץ למיליון ואת מי הדיחו… אלא רק רצון אמיתי של מצד אחד לתרום, לפעול ולעשות ומצד שני השאיפה לבנות את עצמה, לא תביא עכשיו משיח?´ …
עכשיו, אם תקראי שוב פעם את השאלה שלך תראי שבעצם מבחינתך האפשרויות מתחלקות לשתיים או או.
או שאת בונה את עצמך ושהעולם יישרף, או שאת משקיעה בכל העולם ואשתו ועצמך יכול לחכות לך בסיבוב.
והשאלה היא, אם אין אפשרות שלישית, שהיא גם וגם. אז יש דורשי וורטים שיגידו שמגם וגם יוצא חרבונא, אבל האמת היא שבהרבה מאד מקרים, החיים זה ממש לא רק או או אלא גם וגם.
כשבמקרה שלך, אין ספק שחלק מלבנות את עצמך זה לפעול ולתת, ולקבוע בעצמך את החסד ושות´ כמציאות חיים ולא רק בתור סיסמאות סמינריון נחמדות.
וחלק מלתת לכולם זה גם לעשות בשבילך ולהשקיע במה ובמי שאת.
וכמו בהרבה דברים בחיים שם המשחק זה איזונים – לתת לכל דבר את הווליום המתאים, במקום ובזמן הנכון.
טבעי שיהיו תקופות שמשהו אחד דומיננטי יותר מהשני, ויכול להיות גם ההפך,
ויבואו התקופות של המתכונות-בגרויות סלש החופש הגדול ויוכיחו את זה.
אבל שוב, שם המשחק זה סוד האיזון והשילוב בין השניים!!
לזכור את המצד אחד וגם את המצד שני, ובעיקר שאת המינון את זאת שקובעת, כי כמו כל שף טוב כמויות זה משהו אינדבידואלי שקשור יותר לטאצ´ ולהרגשה, וזה גם מה שיוצר את הקסם שבאוכל.
תחשבי איך את הולכת לבשל את החיים שלך, מה יהיה בדיוק הטעם הנכון, טעם של עוד, ואיך לא יצא חריף/מתוק/מלוח מידי.
אגב, תבדקי עם עצמך אולי זה שפתאום כל הפגמים שלך ממרקרים את עצמם ועושים לך עיניים,
לא נובע מאיזה עצה של מישהו שממש לא מוצא חן בעיניו שאת ככה רצינית,
ובתור אחד שלא בוחל באמצעים, הוא החליט לעבוד עלייך באצטלה דוסית וללחוץ לך על כמה נקודות רגישות, כי מה יכול להיות יותר טוב מלתסכל אותך שתפסיקי לרצות מעצמך לעשות את כל הדברים המדהימים שאת עושה?!….

שבוע טוב
חברים מקשיבים