מרגישה שאני לא תורמת בהדרכה

שלום וברכה לשואלת היקרה,

לפני הכל אני חייבת להגיד לך שאני ממש מעריכה אותך שאת מדריכה!! נשמע מוזר, לא?? הרי כל "דוס" מצוי יוצא לו להדריך באיזה סניף, אז זהו שלא…לי לצערי הרב לא יצא. בניגוד אליך כנראה, לא הרגשתי (באותה תקופה) שאני מסוגלת לתת ולתרום, אני חושבת שלא היה לי מה…
את האמת, זה בדיוק העניין!!!
את משל- הכוס את מכירה?? רק אחרי שכוס מתמלאת עד הסוף היא מסוגלת לתת לאחרים לשתות ממנה. את רוצה לתרום, את רוצה לנצל את החיים שלך למשהו טוב, כל זה טוב ויפה, אבל אם את לא מרגישה מספיק מלאה, אם את לא מודעת ליכולות המדהימות שלך עם כל מה שקשור בזה, אז באמת יהיה לך לא קל. כל בעיית המרחק, החוסר זמן, לעניות דעתי, כבר לא היו נראות לך בעיות אם היית מספיק מוכנה להירתם למשימה כ"כ גדולה כמו ההדרכה. שוב- זה ממש עניין גדול יותר ממה שאת חושבת אולי. זה חינוך, זה נפשות יקרות שמסתכלות עליך ולומדות איך לחיות, לכן זה כ"כ חשוב להיות מוכנים להיות מחנכים ודמות (מניסיון…).
כשאני קוראת את מה שכתבתי לך עד עכשיו זה נראה כאילו בין השורות אני ממליצה לך להתייאש מכל עניין ההדרכה ולעזוב…אז זהו- שלא!!!
לעזוב אל תעזבי, כי לפי מה שאני מבינה ממך זה לא קריטי, רב הבעיות שהצגת הן טכניות:
המרחק מהסניף – את זה את בטח לא יכולה לשנות, אבל את יכולה לעשות בנוסף למה שאת משקיעה יותר ממדריכה אחרת. את יכולה להזמין את החניכות שלך אליך לפעולה,
כנ"ל לגבי הצוות הדרכה…לא חסר רעיונות…
לגבי העובדה שאת לא בבית – בינינו, את לא יכולה לתפוס את כל העולמות, "תפסת מרובה לא תפסת". את לא יכולה גם להיות מספיק זמן בבית, גם להשקיע בסניף וגם להיות באולפנה כמו שצריך… תשקיעי במה שהכי חשוב לך!! אני מבינה ממך שהסניף מאד מאד חשוב לך, אז את יכולה להשקיע בזה ולהשתדל להיות בבית או באולפנה לחילופין. אבל להיות בכל המקומות בצורה שווה ושכולם יהיו מרוצים, זה קצת בלתי אפשרי, לעניות דעתי.
בעניין הלחץ- ברור שיהיה לחץ, זה הכי הגיוני! תנסי לתכנן לך את הזמן בצורה הכי מנוצלת והכי יעילה שיכולה להיות. הרי למרות הכל כן צריכים להשקיע בלימודים, אבל יש לך רצון מאד עז לתרום את חלקך לחניכותיך, אז שוב- תמצאי את דרך האמצע. אני גם לא רואה שום בעיה בלהשקיע מפעם לפעם בלימודים על חשבון הסניף, אחרי הכל מתכונות ובגרויות זה עתיד להיות חלק בלתי נפרד מחייך…
יש עניין אחד שהעלת שאני ממש לא מסכימה איתך- כתבת כך- "ולפעמים אני חושבת לעצמי אולי היה עדיף שהייתי פשוט לא מדריכה ותורמת בדרך יותר קלה לעם ישראל???"
שתדעי לך ששום תרומה היא לא "תורמת בדרך קלה לעם ישראל", אחרת זה לא תרומה…!
את צריכה להביא מעצמך, את עצמך ממש לאיפה שאת חושבת שאת מתאימה. אם ההדרכה זה הכי מתאים לך, אם את מרגישה שבשביל זה הנפש שלך בנויה אז לכי על זה. אל תחפשי לך דרכים אחרות כי לפי נסיוני זה לא ילך…את תגיעי לאותה נקודה בדיוק!!
כתבת גם- "אני פשוט לא מרגישה שאני תורמת להם (למרות שהן פשוט צריכות את זה!!!)".
מאיפה לך לדעת אם את תורמת להן או לא??
אי פעם שאלת אותן?!?
נראה לי שלא… אף פעם אי אפשר לדעת לאיפה התרומה שלנו מגיעה… אני רוצה לשתף אותך במשהו שפתאום עלה לי לראש- הייתה לי חניכה (בש"ל) שהרגשתי שאני מאד משפיעה עליה אבל אף פעם לא הבנתי איך…לא יצא לנו לדבר יותר מידי או משהו בסגנון, עד שיום אחד כשעמדתי איתה ועם עוד כמה חניכות נפל לי האסימון! רק הנוכחות שלי, העובדה שאני לידה, השפיעה עליה!! נשמע מוזר, אה?? אבל זה באמת היה כך! רק אז הבנתי שמילים שאומרים, דברים שעושים, אפילו שתיקה ששותקים יכול להשפיע איפה שהוא ומתי שהוא. גם אל תצפי שתראי את ההשפעה תוך יום יומיים, שבוע שבועיים, כי זה לא הולך ככה. אולי עוד הרבה חודשים ואפילו שנים את תוכלי לראות שהרבה ממה שהן נעשו הוא שלך, הוא בזכותך, עבודה והשקעה שלך ממש!!

תראי, הרבה ממה שכתבתי לך זה הדרכות מעשיות אבל מאחורי כל זה (כמו כל דבר בערך…) מסתתר הרבה מאד עבודה עצמית, סדר עדיפויות, בניה תמידית, ושוב- [בניה תמידית!!] אסור לך (!!!) להזניח את עצמך מבחינת מצבך הרוחני והנפשי. תלמדי עם עצמך, בחברותה, תשאלי שאלות..זה חלק בלתי נפרד מלתרום!! אני מאמינה שרק כך אפשר להיות מחנך טוב ובעל השפעה ארוכת טווח.

אני מאד מעריצה את הנכונות שלך, זה ממש הקסים אותי!!
אני אשמח לשתף אותך בכל מיני הארות, נפילות ותהיות שחוויתי בהדרכה שלי שאולי יכולות לעזור לך-
odelya99@speedy.co.il

תמשיכי לתרום…רק טוב!!
אודלי-ה

[תזכורת]: כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכל טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. סודיות מובטחת. אנחנו מחכים!