אני לא יודעת ממתי אני מרגישה את התחושה הזאת..אני גם לא יודעת ממה היא נובעת..אבל אני פשוט מרגישה צביעות.
כן,אני שומרת נגיעה,ואני לומדת באולפנית,ואני מדריכה בבני עקביא,ובשרות בעז"ה אני רוצה לעזור לאנשים שזקוקים לכך,והכל מקסים.
אבל אני מרגישה פשוט ריקה מבפנים. ואם לא ריקה אז אני מרגישה ריקבון.
מה אני משחקת אותה? כל הדברים שאני עושה בחיים שלי הם בשביל להכנס לקריטריון של בת ישראל הכשרה והצדיקה,להכנס לאיכות שנדרשת ממני,כדי שאני אוכל למצוא בעל טוב,למצוא עבודה טובה ולחיות עם 2 ילדים וכלב בנחת.
הכל משחק.
אני לא מרגישה שאני עושה את זה למען עבודת ה' טובה,ושהכל למענו. אלא הכל בשבילי. שאני במרכז וההסוואה שלי היא העבודת ה' שלי. כואב לי יותר מכל דבר אחר בעולם להגיד את זה אבל זאת האמת. אני מרגישה שאני עושה דברים בחיים שלי כדי שאני אוכל לספר אותם להורים של החתן שלי בערב שבת ולהוכיח להם שאני שווה את הבן שלהם. למרות שבתוך תוכי אני טיפשה,ריקה,שמרוכזת בעצמה,ומנסה רק להוכיח לעולם ולעצמה את מה שלא נכון.
בחיים שלי לא בחרתי באיזשהי החלטה שמשקפת את הייחודיות שלי,לא עשיתי בחירות בגלל שבאמת האמנתי בהם. אלא רק בגלל שזה מה שאני "אמורה" לבחור ולעשות בשביל להגשים את מה שאני רוצה להיות. פשוט נמאס לי..נמאס.. אבל אני בחיים לא אוכל להשתחרר מהמעגל הזה..
בע"ה
שלום לך,
קראתי את השאלה שלך והרגשתי שאני מבינה את הרגשתך.
דבר ראשון- עצם זה ששאלת והצורה שבה התבטאת מראים שבתוך תוכך את רוצה לעבוד את ה´ באמת, ולא בגלל דברים חיצוניים. עובדה- כואב לך שאת מרגישה שאת עושה את זה למען עצמך ולא כדי לעבוד את ה´.
לכאורה, אם את מרגישה צבועה, יש שתי אפשרויות: להתאים את המעשים לרגש- במקרה שלך להפסיק לקיים את המצוות, הדרכה וכל האידיאלים האלה כי את לא עושה את זה באמת ובעצם החוץ שונה מהפנים.
אפשרות שנייה היא להמשיך לקיים מצוות ולעשות את כל הדברים הטובים (אפילו כשאת לא מרגישה שאת עושה את זה לדם עבודת ה´ אלא בשביל דברים אחרים) ויחד עם זה להשתדל [כן] לגרום לעצמך, לעבוד את ה´ באמת. מתוך אהבה ויראה.
ודאי שהאפשרות השנייה היא הנכונה, ואת –כפי שמאד ניכר ממכתבך- יודעת שלעבוד את ה´ באמת זה הדבר הנכון.
איך עושים את זה?
קודם כל: דעי שלכל מצווה והלכה שאת מקיימת, לכל דבר שאת עושה יש חשיבות מצד עצמו אפילו אם זה לא כדי לקיים את רצון ה´ עם כל הלב. יש עניין לעצם קיום המצווה, גם אם היא לא בכוונה שלימה. יותר מזה- ספר החינוך כותב ש"אחרי הפעולות נמשכים הלבבות". כלומר קיומן המעשי של המצות (גם לא מתוך רצון והבנה) מושך את הלב ומקרבו לה´ ולעבודתו באמת. ועל כן גם כשאת מרגישה שמה שאת עושה הוא לא מספיק אמיתי-אל תפסיקי עם זה.
כתבת שאת מרגישה ריקה. ההיפך מריק הוא כידוע: מלא. כדי לא להיות בן-אדם ריק ולהרגיש ריקה. מה שצריך לעשות זה למלא. כל הזמן להתחדש, ולמלא את עצמך בדברים טובים שקשורים לעבודת ה´: ללמוד אמונה ומוסר (אני ממש ממליצה על הספר "מצוה ולב" של הרב בר-שאול), עבודת המידות וכו´. תבחרי לך משהו אחד להתחיל איתו וכאשר תרגישי שהתקדמת בו קצת תוסיפי עוד משהו ועוד אחד.
דבר נוסף ומאד חשוב: תתפללי על זה! כן, גם על עבודת ה´ צריך להתפלל. את יכולה להתכוון לכך בתפילה הרגילה או להוסיף על זה בקשה במילים שלך.
בתפילת שבת וחג אנו אומרים: "קדשנו במצוותיך ותן חלקנו בתורתך שבענו מטובך ושמח נפשנו בישועתך, [וטהר ליבנו לעבדך באמת]"- בשורה הזו אני משתדלת להתכוון לכך שעבודת ה´ שלי תהיה אמיתית, [מתוך רצון לעובדו בלבד] ולא בשביל מטרות צדדיות- פרטיות (כמו הדברים שהזכרת במכתבך).
מקווה שהצלחתי להועיל. את מוזמנת בשמחה להעיר, לשאול, לספר וכו´…
ברכה והצלחה.
חיה.
haya656@shoresh.org.il
[תזכורת]: כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכל טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, ו[המספר הוא: 1599-5000-54 (מספר חדש!)] סודיות מובטחת. אנחנו מחכים!