מרגיש כל הזמן שמסתכלים עלי

שלום וברכה!
מאד חשוב לי להגיד לך בראשית דברי שהתחושה הזו שאתה מדבר עליה היא תחושה טבעית שלכל אדם יוצא להרגיש במצבים שונים בחייו ובחברות מסויימות בהן הוא נמצא. ובאמת, מעניין לחשוב מאיפה זה נובע? למה אדם מרגיש לעיתים שכולם מסתכלים עליו? נראה לי שככל שאדם מתבגר החברה תופסת מקום משמעותי בחיים שלו. בהתחלה כשהוא קטן אז מאד חשובה לו המשפחה- הם החברה שלו. אחר כך כשהוא מתבגר אז החברים מסביב הופכים להיות מאד חשובים לו (מה שגורם לצערינו לעיתים להזנחה וזלזול במשפחה…), החברה מקבלת מקום מרכזי בחייו של האדם וחשוב לו שהיא תקבל אותו- חשוב לו להרגיש שייך והוא רוצה לזכות בהערכה מצד החברה, הרבה פעמים הוא בוחן את עצמו ומעריך את עצמו ע"פ איך שהחברה מעריכה אותו. לכן יש מצבים בהם אדם מרגיש שהסביבה בוחנת אותו- זה יכול להיות בחברת אנשים שהוא לא מכיר וזה יוצר אצלו חולשה מתוך תחושת חוסר שייכות, מבוכה, איום מצד החברה- מרגיש כביכול מעט מול רבים. הוא רוצה לזכות בהערכת החברה אך יכול לצוץ חשש שהחברה לא תקלוט את מי שהוא באמת, שאולי לא תקבל אותו עם כל החסרונות שיש לו- ולכן כל חסרון שלו פתאום נראה לו בולט, אם מתרחשת תקלה קטנה הוא בטוח שזו פאדיחה עולמית שתגרום לחברה לחוסר הערכה כלפיו. והוא גם יכול להרגיש זאת בחברה מוכרת שהוא רוצה לזכות בהערכתה וחשוב לו שיראו את הדברים הטובים שבו. אני חושבת שהפתרון לכך הוא שתלמד להעריך את עצמך בזכות מי שאתה, לדעת את כל התכונות הטובות והמעלות שיש בך וגם לזכור שאף אדם אינו מושלם ושהחברה תקבל אותך גם עם הטוב וגם עם הפחות טוב שבך. הראה לי שככל שאדם יעריך את עצמו יותר הוא פחות ירגיש שהסביבה בוחנת אותו וגם אם באמת יסתכלו עליו הוא לא יחשוש מכך בידיעה שאין לו במה להתבייש.
לגבי מה שאמרת על כך שהתחושה הזו מפריעה לעיתים בעבודת ה' ובתפילה צריך לדעת שאנשים לפעמים מסתכלים על האחר כדי ללמוד, לבחון את עצמם ביחס לאחר ואת מקומם בעבודת ה'. אני בטוחה שגם לך יצא להסתכל פעם על אדם שהתפלל בסביבתך- וזה לא בא מתוך מקום של שפיטה אלא מתוך עניין וסקרנות חיובית לראות אנשים כמוני שנמצאים במציאות חיים דומה לשלי ולראות איך הם מתנהגים. יכול להיות שיש אנשים שמסתכלים עליך מתוך רצון להתקדם, מתוך חיפוש דמות רצינית וללמוד ממנה מידות טובות, עבודת ה' טובה ולעלות. מה שחשוב זה שאדם ידע שהמבטים של המסתכלים עליו הם לא חשובים כי מי שחשוב זה מי שמסתכל מלמעלה- ושכל עבודת ה' תהיה לשם שמים, גם בתפילה וגם בלימוד להרגיש שהוא עומד מול ריבונו של עולם ובכך להתרכז- לנסות להתעלם ממבטי הסביבה (ואם הם ממש מפריעים אפשר למצוא מקום פחות מרכזי ללמוד ולהתפלל בו) ולעמוד יחיד- הוא מול הקב"ה. זה קשה, זה דורש הרבה עבודה של האדם על עצמו, על הפנימיות וההערכה העצמית שלו אבל אם אדם באמת זוכר "דע מה למעלה ממך- עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים" הוא מסוגל להתרומם מעל החברה הסובבת אותו ולהתרכז בעבודת ה'.
לסיום, אני רוצה להגיד להתייחס לנקודה נוספת. אדם תמיד צריך להרגיש כחלק מכלל, אנחנו לא אנשים פרטיים- אם היינו אנשים פרטיים היינו יכולים לעשות כרצוננו ולא היה איכפת לנו מה חושבים. לאדם דתי יש תפקיד- הוא צריך להוות אישיות לדוגמא בכל מקום שהוא נמצא- בביהכ"נ ובבילוי עם חברים- כן, לדעת שמסתכלים עליו והוא מייצג את התורה ובהתאם לכך לדרוש מעצמו יותר, להרגיש שליח של ה' ולהתנהג בהתאם.
אני מאחלת לך הרבה בהצלחה, שתזכה לראות את הטוב שבך ולהשפיע על הסובבים אותך לטובה.
כל טוב,
ברוריה, חברים מקשיבים.