דבר ראשון- ממש רציתי להודות על כל מה שאתם עושים. אתם עוזרים בצורה מטורפת!!
ועכשיו לשאלה- לפני כמה שבועות חזרתי מפולין.. מאז לא מפסיקות לי שאלות נוראיות באמונה.. באמת שאין לי מושג מה לעשות עם עצמי. אני מרגישה שהכל נופל! אני מנסה ללמוד ולקרוא ובמקום שזה יענה לי על השאלות זה רק מבלבל עוד יותר.. הדבר שהכי קשה לי איתו זה הענייןש אני מרגישה שאין לנו שום משמעות בזה שאנחנו חיים. שאין תכלית. וזה פשוט מחרפן אותי!! אני באמת לא מסוגלת לעשות כלום!! מה שהכי מוזר לי שזה הקטע שתמיד הכל היה לי ממש ברור תמיד רק רציתי להבין יותר ולקיים את המצוות של הקב"הי בצורה הכי טובה שיש.. היו שאלות אבל בכללל לא באותה צורה. אני מרגישה שאני פשוט קורסת. אני ממש אודה לכם אם תענו כמה שיותר מהר! ושוב- תודה!!
שלום רב,
אין ספק שעברת חוויה קשה מאוד, חוויה שאכן דורשת ממך להרים את כל האמונה שלך לרמה הרבה יותר גבוהה.
החוויה בפולין יש בה הפגשות חזקה מאוד עם המוות ועם הרוע שבעולם. מפגש חזק עם המוות יוצר בתוכינו ריקנות, ריקנות שאיננו יכולים ומסוגלים להסביר.
זהו כוחו של השקר של המוות במציאות. תחושת החדלון, האפסות של האדם. המבט כאילו אין שום דבר והכל הולך לכלום.
מה עושים?
כיצד מנצחים את השקר הזה של המוות…
יש הדרך הארוכה והקצרה.
הדרך הארוכה היא הידועה לך כמובן והיא ההבנה שעלייך לבנות עולם אמוני עמוק וגבוה, שרואה את המציאות באור הרבה יותר גדול, מבין את משמעות עם ישראל בצורה עמוקה, את משמעות החיים בצורה עמוקה, ואת התורה והמצוות באופן הרבה יותר גדול.
זוהי דרך הכרחית שלוקחת זמן.. ושדורשת לימוד והעמקה בדרכים שונות. אי אפשר לברוח מהצורך לבנות את זה. ובסופו של דבר יהיה עלייך להשקיע בשביל לבנות את ההסתכלות הזו.
ייתכן מאוד והחוויה בפולין רק העירה משהו שהיה קיים מתחת לפני השטח הרבה זמן – נשמה שמחכה לאמונה יותר גדולה. שלא מסתפקת באמונה תמימה ומחפשת הסתכלות אחרת לגמרי על החיים. החוויה בפולין רק עוררה את מה שאת בתוכך חיפשת הרבה זמן.. והדרך לעשות זאת זה בניית תפיסת עולם עמוקה הרבה יותר.
אומנם השאלה היא מה עושים כרגע, כרגע שהחוויה חזקה מדי, והעצבות משתלטת. כיצד אני חוזרת לחיות, מנצחת את העצבות..
זה אכן לא פשוט. חוויה היא דבר חזק מאוד ולא קל לנצח אותה ברגע. אומנם הדרך הטובה ביותר נראה לי לעשות זאת. זה לנסות ולהאיר את עצמך באור מרפא.. אור חזק..
מהי הדרך לאור מרפא?
דבר ראשון – תפילה!! שפכי את ליבך בזעקה אל הקב"ה. עמדי מול ה´ בבכי אמיתי ובקשי ממנו שיעזור לך. התפילה אל ה´ והצעקה אל ה´ מנקה את חושך הנשמה..
קראי אולי "השתפכות הנפש" של ברסלב. גם שם אפשר למצוא הרבה פעמים אור מרפא [(בכלל בכתבי ברסלב קחי לתשומת ליבך)].
הדבר השני הוא מעשי חסד. לכי להתנדב.. במשהו מאיר, משהו מרומם.. אולי במעייני הישועה או במשהו שיאיר את לבבך.
הדבר האחרון, לכי ושמעי שיעור מרב או מרבנית בעלי מאור פנים – עם דגש על האור שהם מקרינים.
החיים שבאדם צדיק שהוא מאיר מתוכו יכולים לרפא אותנו. כשיש בנו תחושת חידלון ואנו נפגשים עם אדם מלא חיים החיים האלו מרוממים אותנו.
(כמובן הכי טוב אם היית משוחחת על בעיותייך עם רבנית כזו והיא היתה עוזרת לך) .
אינני בטוח שכל עצה תעזור לך אבל כדאי לנסות. ביחוד לגבי מעשי החסד, זה תלוי באדם ובמצב.. לגבי התפילה והצדיק אני יותר בטוח…
אבל אסור לשכוח גם את הדרך הארוכה…
מחכה ממך לתגובה, לדעת איך את מרגישה והאם משהו משתפר.. את מוזמנת לפנות על כל בעיה, וכן אפילו סתם לשפוך את ליבך,
אבי,
wolfsonavi@gmail.com
