משיח וגאולה

שלום וברכה,
שאלתך טובה וחשובה…
אכן אנו עוברים שלבים לא קלים, לצערנו הרב צרות רבות עוברות על עם ישראל, צרות מבפנים, על ידי מנהיגים רשעים הבאים מכל מיני אידיאולוגיות ומכל מיני חשבונות זרים ומוזרים פוגעים בארץ ישראל ובעם ישראל, וביהודים צדיקים ונפלאים, וכן בשונאינו מבחוץ שכל רצונם הוא לפגוע בעם ישראל.
בכל התקופות האלו, מתעורר יותר הגעגוע לביאת המשיח, והתפילה מעומק הלב לביאת המשיח ממש היום, שיגאל אותנו מכל הצרות ויופיע את הגאולה השלמה ממש כיום.
הציפיה הזו לביאת משיח בן דוד, איננה דבר חדש, הוא מופיע באחד מיג´ העיקרים שקבע לנו הרמב"ם זצ"ל, דבר שרבים מאתנו אומרים יום יום בתפילה. וכן בזמנים שונים אנו שרים את העיקר הזה שממלא את הצפיה שלנו "אני מאמין… בכל יום שיבוא". בפשטות פרשו גדולי ישראל, שהכוונה היא שהמשיח יכול להגיע כל יום, ובכל יום אנו מצפים שהמשיח יבוא. וכך סיפר לי פעם הגר"א שפירא שליט"א על צדיק אחד שהיה מניח בגד של שבת ליד המיטה, שאם יבוא המשיח פתאום, הוא ישר ילבש את הבגד וירוץ לקראתו. וכך במשך כל הדורות גדלו ישראל על יסוד זה של הרמב"ם, ובכל שלב מצפים לביאת המשיח. וכך אנו מוצאים גם כן בגמרות שונות שבהן מובן שהמשיח יכול להגיע בכל יום.
כאשר אנו מכירים שדבר זה הוא הכיוון הכללי של אמונת גדולי ישראל, והכיוון העיקרי של תורת ישראל, ממילא אנו מבינים שכך הם הדברים וכך אנו צריכים לפעול, ואם אנו נפגשים עם דבר שנראה לנו כסותר, אנו צריכים לדעת שכנראה לא הבננו מספיק את הדבר הזה, שהרי על יסוד פשוט כל כך אי אפשר שלא להסכים, ולכן גם את הגמרא הזו צריך להבין מה הכוונה שלה.
אחד מהדברים החשובים בהבנת גאולתם של ישראל היא החילוק של שתי דרכים בהופעת הגאולה, דרך של בעיתה ודרך של אחישנה. בפסוק נאמר "אני ה´ בעיתה אחישנה", ופרש הגאון מוילנא זצ"ל שיש שתי דרכים שתבוא הגאולה, ישנה דרך של בעיתה, שה´ קבע קץ לעולם, ובסוף יגיע המשיח, ולזמן זה אין אפשרות להתעכב יותר, שכך ברא ה´ את המציאות. אך יש עוד מסלול שיכולה להופיע הגאולה, והוא המסלול של אחישנה. ה´ יכול להחיש את גאולת ישראל ודבר זה תלוי במעשים של עם ישראל. אם עם ישראל יחזרו בתשובה ממילא ה´ יחיש את הגאולה.
בפשטות אנו נמצאים כיום בהליך של גאולה בעיתה, אלא שתהליך זה הינו ארוך, ולכן אנו רואים התקדמות בכך שנבנתה המדינה, שעם ישראל חוזר לארץ ישראל וישנו צבא לעם ישראל ועוד דברים רבים ומשמעותיים שלא היו לעם ישראל בכל משך הגלות.
למרות כל הדברים האלו, שבודאי שבכל דורות הגלות היו חולמים עליהם, עדיין לא הגענו אל הגאולה השלמה, ודבר זה עדיין יכול להיות או בעיתה או אחישנה, והדבר תלוי בנו, האם אנו נפעל עם אל לקדם את הגאולה או שמא הדברים יהיו צריכים להתקדם רק באופן הטבעי.
כאשר אנו מתפללים לביאת המשיח, אנו מתפללים באמת לביאה על יסוד של מסלול "אחישנה" שיהיה לפני סוף הזמן, וכל תפילה שלנו פועלת, כל מעשה שלנו מקדם את הגאולה, ולכן אנו מלאי ציפיה שלא נהיה צריכים לחכות עד סוף הזמן של בעיתה, אלא נזכה לאחישנה, וגם אם לא נזכה להיום, אנו בטוחים שהציפיה הזו והפעולות האלו לקדם את עם ישראל, גורמות לכך שהתהליך יתקדם בקצב מהיר יותר, ושנזכה במוקדם יותר לביאת המשיח.
לכן, איך שנבחר להסביר את הגמרא שהזכרת, עדיין דבר זה איננו סותר את עצם התפילות שאנו מתפללים, ואת עצם הצפיה לגאולה שלמה, שכן היא על מסלול אחר, ואין כל חיוב שהמסלול יהיה תמיד רק "בעיתה".
ובכל זאת, נראה שכוונת הגמרא איננה לתאריך של שנים לביאת משיח בן דוד, אלא לסדר של התקדמות הדברים. וכך נראה משמעות הגמרא לפי הסברו של המהר"ל מפראג בכמה מקומות מספריו, כגון בחידושי אגדות שלו על הגמרא, וכן בספרו נצח ישראל פרק נד. וגם אם נפרש את הדברים על דרך הפשט שהם באים לתאריכים, נראה שאין הכוונה לתאריך שנות השמיטה אלא לתאריך של אלפי שנים, ולכן ביחס שלנו אין לכך משמעות.
בל אופן, אין לגמרא זו משמעות ביחס לצפייה שלנו ואנו צריכים לנהוג לפי מה שהבינו גדולי ישראל ברמב"ם שהכוונה היא לצפות בכל יום שהמשיח יבוא באותו היום.
אם תרצה,תוכל לפנות,לשאול/להגיב בשמחה,בכתובת באימייל שלי.
בברכת כל טוב-
יצחק
Zahig2@shoresh.org.il