משפחתי ואני

שלום רב,

מתוך הקריאה של הדברים שאת כותבת אכן אפשר לראות הרבה רצון טוב שהדברים יעשו בצורה הטובה ביותר. כשאני קורא את דברייך אינני יכול שלא להיזכר בחלק מחיי ולצערינו באופן שונה אבל דומה בבעיות של הרבה מהנוער הדתי לאומי החזק.

בהרבה מבתינו הבתים הם בתים שהעולם האמוני והדתי בהם הוא ממוצע. איזשהו צורה של חיים שבמידה מסויימת חיה בשתי העולמות ותמיד כשמישהו בבית מתחזק זה יוצר התנגשויות.. גם אצלי בבית היו ויכוחים על טלויזיה ועיתונים.. וכל מיני עניינים אחרים שהפריעו לי ואפשר למצוא את זה בהרבה בתים. השאלה באמת מהי הגישה להתמודד עם זה..

קודם כל לעצם העניין של ההתנגשויות.

צריך באמת להשתדל שלא לנסות ולחנך את האחרים, לא לנסות לחנך את ההורים. זה עניין מאוד מתסכל כי קשה לאדם מבוגר להשתנות לחלוטין וכל הערה שמעירים לו רק יוצרת ריחוק ופגיעה בכבודו.
עיקר ההתחזקות שלך צריכה להתמקד בעצמך. להשתדל כל הזמן שאת אינך מעירה לסובבים אותך.. ולפעמים זה קשה, לפעמים אפילו אנחנו צריכים את זה בשביל לחזק את עצמינו.. אומנם הכי טוב זה להשתדל שלא לעשות זאת. להשתדל רק לחזק את עצמינו בלי להעיר וגם אז אנשים יותר מעריכים.

לעניין הילדים הקטנים, אפשר לנסות להחדיר מה שאפשר בלי מלחמה ישירה עם ההורים – לצעוק עליהם או דברים כאלו אלא להוסיף לילד, תוכן ואמונה זה דבר חיובי כמובן בעדינות האפשרית. זה לא פשוט וצריך הרבה שיקול דעת עצמי.

החוכמה היא להבין את העיקרון!

העיקרון הוא לא להיות צודק, אלא להיות ירא שמים.

לדעתי ההשפעה הגדולה ביותר היא עצם האדם. כשאדם חי תורה ומצוות, מידות טובות ויראת שמים בלי שהוא צריך כל הזמן להדגיש שהוא עושה את זה או לומר שהוא עושה את זה מול האחרים , אנשים רואים זאת וזה משפיע. ההשפעה הכי גדולה זה עצם החיים שלך באמונה, רואים את זה ומרגישים בזה וככל שזה נעשה יותר בענווה בצורה שקטה זה יותר משפיע.

מי שמנורה – מאיר. בשביל להשפיע , עלייך להיות מנורה, עלייך להשקיע בעצמך ולבנות את עצמך וזה גם בסופו של דבר יאיר על האחרים , בלי מילים , באופן אמיתי!!

[את החושך איננו מגרשים במכות ובאגרופים אלא על ידי הוספה של אור ועוד אור ועוד אור]

אם אנחנו הולכים לפי הכלל הזה זה לדעתי גם הקריטריון מתי מותר לך לא להסכים עם ההורים – כשזה נוגע לעולם הרוחני שלך.
כשההורים שלך או אחיך עושה משהו שמפריע לך, אז את יכולה להביע את זה שזה מפריע לך.
את [אינך יכולה] (לא "לא רוצה") ללכת עם ההורים לים מעורב.. (סתם אני אומר.. ) כי זה מפריע [לך].

אחיך שם מוזיקה לועזית בחדר – זה מפריע לך "אינך יכולה" לשהות בחדר . וכל עוד זה החדר שלך יש לך זכות בזה.

אומנם גם כאן כשהאינטרס הוא אישי, צריך לעשות זאת בצורה שההיא לא באה לחנך את השני אלא מפריעה לך.

חבר שלי כשהיה בצבא, שמו לו תמונות לא צנועות בחדר. הוא לא בא ואמר – תורידו את התמונות זה מפריע לי. [הוא לא נתן להם את ההרגשה שהוא מנסה לשנות את חייהם] .

אלא הוא בא ואמר "אתם חברים שלי, אכפת לכם ממני, לי זה מפריע, אני לא יכול לישון בחדר. ואם הם לא הורידו. אז הוא לא ישן בחדר.. – הוא לא בא לשנות אותם [ הוא פשוט לא מסוגל] .
הגישה צריכה להיות :

1. אני לא בא לשנות אותך באמת ובתמים זו לא מטרתי, אלא אני פשוט לא יכול. כשזה בא מבפנים וכך באמת את מרגישה אז זה לגיטימי לומר, אני לא יכולה, אני לא יכולה לעשות את זה…
זה לא שאני באה לשנות אותכם, תעשו מה שתרצו, אבל בשבילי… כי לי זה מפריע. או , אני לא מסוגלת..
2. הדבר השני , הכל בעדינות, הכל בבקשה, בהסברה, לא בויכוח לא במלחמה, לנסות ולבקש.
"אמא, אבא, בבקשה ממכם, אתם יודעים שהנושאים הללו חשובים לי, אני מבקשת ממכם בשבילי אם אפשר בבקשה שלא לעשות כך וכך. " לא בכפיה, כי כפיה תמיד יוצרת התנגדות וגם זה לא דרך של נועם. התורה היא נועם, ואנחנו מנסים לעשות בנועם.. הכל בצורה של נועם.

זה לא פשוט וצריך הרבה הרבה כוחות.

מאוד מאוד טוב, להשתדל להשקיע במידות של אדם לחבירו. אני יודע שזה לא קל, אבל כיבוד הורים ומידות ועזרה וכו', אלו גם תורה ומצוות. ולהיפך כשרואים שההתחזקות בתורה ובמצוות גם הופכת את האדם ליותר מוסרי, יותר אדם טוב ונחמד ומכבד הורים זה קידוש ה' מאוד גדול..

לעניין הקושי הגדול להיות בבית:
אכן זה מצב לא פשוט ואני ממש מבין לליבך, לכן נראה לי שעלייך להשתדל לבנות לעצמך כמה שיותר מסגרת חיים תורנית.

חברות – להשתדל ושיהיה לך כמה שיותר חברות חזקות באמונה שאיתם את מסתובבת וזה נותן לך אווירה של אמונה.
שיעורים – לנסות ולמצוא זמן למלאות את היום בתוכן רוחני כגון שיעורים
לימוד – למוד אמונה ומוסר מאוד ימלא את התוכן של העולם הרוחני שלך. וכדאי ללמוד ספרים כגון מסילת ישרים ואורוחות צדיקים. באמונה – "אחת שאלתי" "דע מה שתשיב לעצמך" "" מצוה ולב" ועוד..

כמובן אינך חייבת להיות כל היום בבית ואת יכולה לצאת מהבית ולעשות פעיליויות, התנדבויות, חברות ועוד דברים שאת מרגישה שממלאים את עולמך.

לטווח הארוך, כדאי לחשוב על עניין של מדרשה שזה שנה שיכולה מאוד לעזור כסוג של בועה, רחם, בה אנחנו יכולים לגדול מחדש ולבנות את עולמינו..

אומנם ברור שזוהי התמודדות וזהו נסיון.
[הכלל הוא – אני בונה את האור שבי, והאור שבי הוא כבר יאיר החוצה באופן טבעי, אש התורה שבי היא תבעיר את הלבבות ]ואני אינני צריכה לעשות משהו מיוחד בשביל זה, לשכנע או להעיר. אלא להיפך עצם החיים האמיתיים שבי יעשו את פעולתם.

הרבה הרבה הצלחה, אני ממש מקווה שאולי קצת עזרתי לך, אומנם ייתכן ויש לך עוד שאלות שתרצי לברר או הרחבה. בין כך ובין כך, אני מאוד מאוד אשמח אם תשובי אלי באימייל ותכתבי לי את תגובתך על התשובה ומה שתרצי להוסיף או להעיר,

בשמחה , ושנזכה להוסיף אור ללא צורך להילחם בחושך שכן מעט מנן האור דוחה הרבה מן החושך,

אבי, wolfsonavi@gmail.com