משפחתי חילונית ואני חוזר בתשובה-חלק ד'

לקוראים המעוניינים, להלן קישורים לחלקים הראשונים של השאלה:
חלק ראשון – https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=85633
חלק שני – https://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=88873
חלק שלישי (יותר כללי) – www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=90729

טל היקר שלום וברכה.
לפני שניגש לגוף המכתב שלך, אני מתנצל על העיכוב הממושך בזמן קבלת התשובה. שאלה כמו שלך דורשת הרבה זמן, הן למחשבה והן לכתיבתה, ונאלצתי להקדים שאלות אחרות ע"מ שאוכל להתפנות ולהשקיע בתשובה. אני מקווה שאתייחס לכל הפרטים שאתה מציין במכתבך, (ויש המון!) ואתן תשובות מועילות ומספיקות.

טל, אני מכיר אותך אך ורק מההתכתבות הדי ממושכת שעברה בינינו. עברתי עכשיו קצת על המכתבים כדי להיזכר בפרטים, ואני אומר לך שאני ממש נדהם ממך. נדהם מהרצון והצימאון לא-ל חי, מהרצון להתקדש ולהתחזק, מהמאמצים שאתה משקיע בכך, ומההתמודדות שלך מול המשפחה והחברה.

אתה כותב במכתב שאתה משתדל ללמוד קצת, אני סופר את הקצת הזה: "פירושים לתורה…כמה הלכות…רש"י על התורה… חומש בראשית…אני גם הולך כל יום לשיעור תורה (משתדל) יש כל מיני שיעורים- הלכות, גמרא בבא מציעא משהו כזה. מסילת ישרים וביום שבת אני הולך לשיעורים. פרשת שבוע הלכות ומשניות. (זרעים- עכשיו התחלנו דמאי)".
קודם כל, זה לא קצת, זה המון. אני מכיר הרבה אנשים שהיו מקנאים בך על ה"קצת" הזה. כמובן שתמיד צריך לשאוף ליותר עשייה ויותר לימוד, אבל ברור שכל מעשה שאנו עושים לכבוד ה' יתברך, הוא חשוב ועצום.

מבין כל השאלות שלך וכל הנקודות שאתה מעלה, צצה נקודה מאוד מהותית. אני אומר אותה כפי הבנתי, אבל חשוב שתזכור שאני לא במצב שלך. אני אמנם מאוד מנסה להתחבר למקום בו אתה עומד ולהשקיף על המציאות בעיניים שלך, אבל ברור שזה לא בדיוק, לכן אני מבקש שלא תפגע אם אומר דברים לא מתאימים וגם תדע לקחת את הנכתב פה בפרופורציה נכונה ביחס למצב האמיתי שלך.

יש איזה שלב בהתחזקות והחזרה בתשובה שלך, שלדעתי, אולי אתה לא יכול לחצות אותו בגלל הסביבה שלך. אתה מודע לכך שיש מצוות שאינך יכול לקיים בגלל שאתה גר בבית מסורתי, שלא מקפיד על שמירת כל ההלכות. אתה לומד בבית ספר חילוני, והסביבה בה הורגלת לחיות, כאילו תופסת אותך בעקב ולא נותנת לך ללכת הלאה. זה לא ענין של "דווקא", אבל כיוון שגם בבית וגם החברים היו רגילים שאתה "נורמאלי", בדיוק כמוהם, ופתאום "קצת השתגעת… החלטת שאתה יותר טוב מהם" וכו'.

אולי המצב שלך דומה לעובר במעי אימו. העובר חי חיים מאוד חלקיים, את החמצן והמזון הוא מקבל דרך הטבור, והוא לא אחראי לדאוג לכך בכוחות עצמו. גם כשהוא נולד ויוצא החוצה (שזה השלב בו אתה כעת) עדיין לא דואג לעצמו לחמצן, ולא יכול לינוק – עד שינותק מחבל הטבור ש[קושר אותו לסביבה הטבעית שלו.] אבל הוא חייב לעשות זאת כי זו כבר לא סביבה טבעית באמת. הוא כבר לגמרי בחוץ, [וחייבים] לנתק אותו משם.

ברור שאין הכוונה לניתוק מוחלט ולניכור מהסביבה הקודמת. לא חלילה ניתוק מהבית ומההורים שאוהבים אותך ודואגים לך, וגם לא ניתוק מהחברים ומהסביבה. צריך כבר לזכור שיש דברים שאני נזהר שלא להיות מושפע מהם, כי לצערי הם עוד לא זכו להתקרב לה'. אבל צריך להמשיך להיות איתם בסבבה ובחברות, ועם ההורים [חשוב מאוד, ואף הכרחי] לשמור על קשר הדוק, ולכבד אותם אפילו יותר ממקודם, כי באמת קשה להם. (מחשבה טבעית שיכולה לעבור להם בראש – מה, טל חושב שהוא יותר טוב ממנו? יותר שווה? מה, לא טוב לו מה שחינכנו אותו והשפענו עליו? וכן על זה הדרך.) לכן חשוב מאוד, להיזהר לכבד אותם מאוד ולא לגרום לחיכוך על הרקע הזה.

כתוב בחומש ויקרא (י"ט ג'): "איש אימו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו, אני ה'" ואומר שם רש"י: "ואת שבתתי תשמרו – סָמַך (הפסוק) שמירת שבת למורא אב, לומר (להדגיש): [אף על פי שהזהרתיך על מורא אב, אִם (האב) יאמר לך חלל את השבת אל תשמע לו, וכן בשאר כל המצות: אני ה' אלהיכם – אתה ואביך חייבים בכבודי, לפיכך לא תשמע לו לבטל את דברי."] רש"י מלמד אותנו שעם כל הזהירות בכבוד ההורים, עלינו לזכור בראש ובראשונה שגם אני וגם הורי חייבים בכבוד ה', ולכן גם אינם יודעים את זה ואינם מקפידים בשמירת המצוות, אסור שהרצון לעשות את מה שההורים אומרים יגרום לעבור על אחת מהמצוות. (והדוגמה שנתת באחד המכתבים שעברו – היתה בדיוק לגבי נסיעה בחג.)

האמת שאני ממש לא יודע (אז תעדכן אותי) כמה ההורים תומכים בך או חלילה מתנגדים? האם הם לוקחים את זה קשה?

הבעיה הזו לדעתי רק תלך ותגדל אם לא ימצא לכך פתרון. אתה כבר מדב רעל חתונה, כאשר ברור שאי אפשר לשמור על טהרת המשפחה (נושא למכתב בפני עצמו אבל בכל אופן, מדובר על הרחקה של מגע פיזי בין איש לאשתו בזמן המחזור של האישה.) כאשר אין הקפדה בבית על שמירת מצוות שלימה. עם מי תקים בית כאשר אתה נשאר בסביבה הנוכחית שלך? זה בלתי אפשרי.

הקושי שלך ללמוד גמרא וארמית למשל, זה רק סימפטום לכך שאתה מתנדנד באוויר. אתה ב"ה כבר מתחזק וחוזר בתשובה, ומצד שני אתה לא בסביבה המתאימה שהתפתחות שלך. (ועיין עוד במשל על העובר.)
את כל זה אני אומר לא כדי חס וחלילה לבאס אותך ולהקשות עליך את המצב, ממש לא. אני ממש מתפלל שחס וחלילה לא תבין אותי כמו שהתכוונתי.
לדעתי, אתה צריך לחשוב ברצינות על החלפת מקום לימודים, לכזה שיפתח אותך מבחינה יהודית, יעזור לך בהתמודדות, ויתן לך כלים להסתדר בכל מיני מצבים שתיקלע אליהם. אני מדבר על לעבור לישיבה. לא ציינת מה הגיל שלך ומאיפה אתה, (זכותך כמובן) ולכן אני לא יכול לומר לך לאן בדיוק מה וכמה. יש היום המון ישיבות תיכוניות מצוינות, שמשלבות לימודי קודש עם לימודים תיכוניים ברמה גבוהה. יש כאלה אקסטרניות (יעני בלי פנימייה) ויש עם פנימייה. (שאם זה מתאים לך – זה גם יכול לפתור הרבה מהקשיים שקורים כשאתה בבית.) יכול להיות שאני זורק עליך פצצה, שאתה ממש לא בכיוון ולא מתאים לך, אני לא יודע. אני מרגיש, שרק מעבר מלא (בהדרגה כמובן – לפי היכולות שלך, כמו שכתבתי במכתב הראשון, שאסור לקפוץ מדרגות.) לעולם של שמירת תורה ומצוות יכול לעזור לך בכל מה שקורה.

אני שוב מסייג את מה שאני כותב, אם אני ממש לא בכיוון – תגיד לי וננסה לחשוב מה כן יכול להועיל. דבר נוסף שאני חושב יכול להתאים לך הוא לקבוע חברותא עם בחור ישיבה במקום מגוריך. (?) בחור יותר מבוגר ממך, עם ניסיון בלימוד תורה וניסיון בחיים, והוא יוכל ללמד אותך כל מה שליבך חפץ. מטעמים ועד גמרא, הכל. אחד שיהיה גם חבר – לא וירטואלי כמוני, וגם שיהיה כמו רב בשבילך. (אם תרצה שאנסה לחפש בחור מתאים במקום מגוריך תחזור אלי עם יותר פרטים.)

טל היקר. ברוך ה', זכית לקשיים האלה – קשיים שלא כולם זוכים. מי שזוכה להיכנס בשערי התשובה, לעיתים מן השמים מערימים עליו קשיים, וזאת כדי שיתאמץ יותר וממילא החיפוש שלו והעבודה הפנימית על עצמו יהיו יותר עמוקים ויותר טהורים. ר' נחמן מברסלב כותב בספר שלו "ליקוטי מוהר"ן" משהו מדהים, קבל אותו:
"כשאדם נכנס בעבודת השם, אזי הדרך – שמראין לו התרחקות. ונידמה לו שמרחיקין אותו מלמעלה, ואין מניחין אותו כלל ליכנס בעבודת השם. ובאמת – כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות.
[וצריך התחזקות גדול מאוד מאוד לבלי ליפול בדעתו, חס ושלום, כשרואה שעוברים כמה וכמה ימים ושנים, שהוא מתייגע ביגיעות גדולות בשביל עבודות השם, ועדיין הוא רחוק מאוד, ולא התחיל כלל לכנוס בשערי הקדושה.] כי רואה עצמו שהוא מלא עדיין עביות וגשמיות והרהורים ובלבולים גדולים, וכל מה שהוא רוצה לעשות בעבודת השם איזה דבר שבקדושה, אין מניחין אותו.
ונידמה לו כאילו אין השם יתברך מסתכל עליו כלל, ואין רוצה כלל בעבודתו, מחמת שהוא רואה שהוא צועק בכל פעם ומתחנן ומתנפל לפניו יתברך שיעזרהו בעבודתו, ואף על פי כן עדיין הוא רחוק מאוד מאוד. על כן נידמה לו כאילו אין השם יתברך מסתכל עליו כלל ואין פונה אליו כלל, כי הוא יתברך אין רוצה בו כלל. הן על כל אלה וכיוצא בזה צריך התחזקות גדול, לחזק עצמו מאוד מאוד ולבלי להסתכל על כל זה כלל. כי באמת כל ההתרחקות הוא רק כולו התקרבות"…

חזק את עצמך אחי היקר, אני אשמח מאוד להמשיך להתכתב איתך. גם הקוראים מוזמנים להגיב על הדברים או להוסיף משהו לטל. כמו כן אם תרצה, אפשר להחליף מספרי טלפון דרך המייל וכך לגעת בנושאים שנשכחו.

הרבה הצלחה, שמחה ואמונה. אברהם. ואל תשכח שאתה אף פעם לא מפריע בכלל, להפך. אני שמח מאוד להתכתב איתך. אני שוב מתנצל על העיכוב, אבל זה היה נצרך לדעתי.
כתובת המייל שלי – bin725@Gmail.com.