מתוסכלת שאני היחידה בבית ששומרת שבת

שלום נשמה טהורה, בת של מלך!
אין מילים בפי לתאר את ההתרגשות שאחזה בי לקרוא את המכתב שלך. מה מפריע לך? קדושת שבת! מה כואב לך, על מה את מתייסרת? על ההשתוקקות, הכיסופים והרצון להרבות אור של קדושה ותורה בבית.
תדעי לך, שה´ אוהב את אלו המתקשים, הסובלים, בעלי הלב הנשבר. "זבחי אלוקים – רוח נשברה, לב נשבר ונדכה אלוקים לא תבזה".
מה דעתך יקר יותר בעיני ה´ יתברך? לשמור שבת בקלות – כשגרים בסביבה דתית, כשיש אווירה של שבת בבית ותפילות מרוממות לב? או כאשר מתאמצים על כל פיפס, משקיעים ומשתדלים לעשות את ה´ ולשמרה, נוחלים אכזבות, וממשיכים הלאה? התשובה ברורה.
כתוב במסכת אבות: "רבי יונתן אומר, כל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מעושר* וכל המבטל את התורה מעושר, סופו לבטלה מעוני". וברור בתכלית, כי אין הכוונה כאן רק לעושר או עוני גשמיים, אלא גם, ובעיקר לעוני ועושר רוחניים.
פעמים בודדות בחיי זכיתי לשמור שבת מתוך עוני. לפני מספר שנים נעצרתי בעקבות מאבק על ארץ הקודש. הגעתי ביום חמישי לבית המעצר במגרש הרוסים, והוכנסתי לתא ששהו בו כמה עבריינים "כבדים". במעצר – בין שינה לשינה ישנים עוד קצת, אך השתדלתי למעט בשינה כדי שאהיה עייף בשבת. בגדי שבת, לא היו לי, והחבר´ה לא היו ´בקטע של שבת´. את קבלת השבת התפללתי בדמעות, כשבאוזני מרעישה הטלוויזיה ובאפי ריח הסיגריות. סיימתי את התפילה ופניתי לעשות קידוש על מיץ הענבים שהכניסו לי מבחוץ. לא היה לי שום חשק לאכול, ובכל מקרה את האוכל המבושל של הכלא– לא אכלתי, כי חומם בשבת באיסור, וגם ככה כשרותו הייתה מפוקפקת. ואז אחד העצורים ירד מהמיטה, כיבה את הטלוויזיה ´לכבוד אברם´… שם מגבת על הראש וקרא לכולם לקידוש. חיכינו כמה דקות עד שמישהו יצא מהמקלחת רק עם מגבת. (בקיצור – חגיגה…) קידשתי, בצעתי את החלה, אכלתי קצת בחוסר תיאבון והלכתי לישון בכאב לב איום ונורא.
לא כל כך נרדמתי. ליל שבת. טלוויזיה על פול ווליום. סיגריות ואולי עוד דברים. ככה עברה לה השבת.
היום, זיכרון אותה שבת נצרב בתודעתי כחוויה מכוננת, חשובה לאמונה שלי בה´ יתברך וכצעד משמעותי בחיי היהדות שלי.

אני בטוח שאין לך כל סיבה להתבייש בפני אלו שאת רוצה להזמין, להיפך. להם זו תהיה חוויה חינוכית חזקה ביותר – כיצד מקיימים את התורה מעוני, כיצד מתאמצים על ההתקרבות שלנו לה´. כיצד משלמים מחיר על עבודת ה´ שלנו – ובכל זאת מתחזקים ומתגברים להוסיף קדושה וטהרה. ובכל מקרה, אינך חייבת להזמין אם אינך רוצה.

וגם מבחינתך ומבחינת משפחתך, אולי, דווקא ההליכה "לכתחילה" לדעת את המקום שלנו, לא להתרחק מעימות פנימי (בנפשך שלך), הוא זה שיביא להערכה רבה יותר כלפייך מצד אחיותייך, וגם אם לא תחזורנה בתשובה בקרוב, (ובעזרת ה´ נקודת הטהרה והאמונה תיגע גם בעומק נפשן), הרי שיעריכו אותך יותר ותתחשבנה ברגשותייך.
לא ברעש, לא בחיל ולא בכח. מים שקטים חודרים עמוק.
ולעניין השידוך – את לא נורמאלית… מי שיתחתן איתך אי"ה (בעיתו ובזמנו), יצטרך לעבוד קשה כדי להיות זכאי לכך. עלי.

מה יותר מתאים מלסיים בשירו העדין והמרטיט של ר´ אהרן הגדול מקרלין, "יה אכסוף נועם שבת"
[יה אכסוף נעם שבת המתאמת ומתייחדת בסגולתך. משוך נעם יראתך לעם מבקשי רצונך, קדשם בקדושת השבת המתאחדת בתורתך, פתח להם נעם ורצון לפתח שערי רצונך.

היה הווה,שמור שומרים ומצפים שבת קודשך, כאיל תערוג על אפיקי מים, נפשם תערוג לקבל נעם שבת המתאחדת בשם קודשך. הצל מאחרי לפרוש מן השבת לבלתי תהיה סגורה מהם ששת ימים, המקבלים קדושה משבת קודשך, וטהר לבם באמת ובאמונה לעבדך.

ויהיו רחמיך מתגוללים על עם קודשך, להשקות צמאי חסדיך מנהר היוצא מעדן,
לעטר את ישראל בתפארת
המפארים אותך על ידי שבת קודשך. כל ששת ימים להנחילם נחלת יעקב בחירך.

השבת נעם הנשמות והשביעי עונג הרוחות ועדן הנפשות להתעדן באהבתך ויראתך.
שבת קודש, נפשי חולת אהבתך, שבת קודש, נפשות ישראל בצל כנפיך יחסיון,
ירויון מדשן ביתך.]

אני מאחל לך הצלחה רבה בהמשך דרכך הנפלאה. יהי רצון שה´ יכוון את דרכך מהרה אל ליבך ואל נפש משפחתך. אם תרצי להגיב על הדברים, באתר או באופן אישי, אשמח לשמוע. גם הקוראים מוזמנים לשלוח דברי חיזוק לכותבת.

אברהם, חברים מקשיבים.

bin725@gmail.com