מתי אדם מת?

שלום שיר,
ניתן לתרגם את שאלתך לשאלה כללית יותר- מדוע האדם מת? את מציעה שני הסברים- 1. נגמרו השנים שהוקצבו לו. 2. אחרי שהוא מסיים את תפקידו בחיים. השאלה נוגעת בנושאים יותר נרחבים של משמעות הרע בעולם, משמעות ההשגחה ושאלת המוות.
הראשונים העלו אפשרות שלישית לשאלתך, ונראה שניתן להגיע לתשובה זו מתוך הסתכלות במציאות. ישנם מקרים רבים בהם תינוק נפטר סמוך ללידתו או בגיל קטן. האם במקרה כעין זה אנו יכולים לומר שזה היה תפקידה של אותה נשמה?! מדוע שה' יקצוב לתינוק שלא עשה כל רע פחות שנים משאר האנשים. שאלה זו מתעוררת גם במקרה שאדם מבוגר פתאום מקבל התקף לב ונפטר, והשאלה היא מדוע זה קרה הרי הוא יכול לעשות עוד כ"כ הרבה.
כאשר הראשונים התמודדו עם המציאות של צדיק ורע לו, היו שהציעו תשובה שישנם מקרים שיש בהם חוסר השגחה (באופן כללי תסתכלי בדברי הרמב"ן בשער הגמול). לא ניתן לדבר על כך שה' קבע שאדם מסוים יחיה פחות, אלא אנו צריכים להבין את השגחתו של ה' בצורה שונה. כאשר אדם עושה עבירות, או לחילופין אין לו מצוות ברמה מסוימת שאיננו מבינים מהי, יתכן וה' אינו משגיח ומשאיר אותו למנהג העולם. אפשר להסתכל על נהג אופנוע שנוהג במהירות מופרזת ללא קסדה ועושה תאונה ונפגע, בשני דרכים- 1. ה' רצה להעניש אותו ולכן עשה תאונה. 2. היה כאן מציאות כדרך הטבע, וסביר שבמציאות זאת האדם יפגע. יתכן ואם הייתה לו השגחה מיוחדת אזי ה' היה שומר עליו. מקרים אלו מקבילים למקרי מוות בתאונות דרכים.
אנו איננו יכולים לבחון את השאלה ואיננו יודעים את התשובה, ויתכן והמוות מגרם כדרך הטבע והמציאות. עיקר השכר והעונש הוא בעולם שכולו טוב, וה' "מתחשבן" עם האדם בעולם הבא. גם הרמב"ם במורה הנבוכים בהתמודדותו עם שאלת הרע מציע שבמקרים רבים אנו גורמים לעצמנו את הרע, ואיננו יכולים לבוא בטענות אל ה'. אדם שאוכל אוכל מלא בכולסטרול, או אדם שמעשן כמו קטר, הוא גורם לעצמו לרעה. יתכן וה' יעזור לו וירפא אותו, ולכך אנו מתפללים, אך גורם המוות הוא האדם עצמו.
בשאלתך הצעת שתי סיבות מתי אדם נפטר מהעולם, והצעת שהתשובה היא כאשר האדם מסיים את תפקידו. תשובה זאת ייתכן והיא נכונה, אך אנו לא נדע לעולם. האם אנו יודעים מה תפקידנו בעולם. נראה שזאת השאלה הקשה של האדם, והאדם מתחבט בה כל חייו. האם אנו יכולים להסביר שהילדים שנפטרו בעקבות פרשת 'רמדיה' מלאו את תפקידם בעולם?! האם אדם שנפטר ממחלה בגיל 30 מילא את תפקידו בעולם?! נראה שלעולם לא נהיה מסוגלים לענות על שאלה זו.
נקודה נוספת שבעייתית בתשובה זאת היא שאלת השכר שמגיע לאדם לעולם הבא והבחירה החופשית של האדם. אם יש לאדם תפקיד מסוים בעולם וברגע שהוא מסיים את התפקיד הוא נפטר מהעולם, מה המקום לשכר שונה בין האנשים לעולם הבא? הרי כל אדם עשה את תפקידו. מה המקום לבחירה חופשית של האדם בעולם? האדם נמדד לפי מעשיו, אך האם מעשיו ומטרותיו קבועים מראש משמים?! אינני בטוח בכך, האדם צריך להפיק את המירב מתוך אישיותו וכשרונותיו, אך לא ברור שהכל נכתב מראש.
האפשרות הראשונה שהצעת היא שיש לאדם מספר שנים מוקצב ממרומים, והאדם נפטר כאשר הם נגמרים. הרמב"ם נשאל שאלה מקבילה, והיא מופיעה באגרות הרמב"ם שהוציא הרב שילת בחלק א. השאלה נקראת בענין קץ קצוב לחיים, ואני אעתיק את השאלה:
האם חיי האדם בזה העולם קצובים אל קץ מסוים, אשר בהכרח יגיע אליו ולא יטעוהו הפגעים וימיתוהו; או ימיתוהו הפגעים אם יפגעו בו, ויאבדו את חייו אם לא ייזהר מהם; אם לא יישמר ולא יכין האמצעים להרחיקם- לא יישאר בחיים, ואם יכין האמצעים לעמוד כנגדם- יישאר, ויארכו ימיו יותר משהיו מאריכים אלמלא נשמר והכין.
הרמב"ם דוחה לחלוטין את ההבנה שיש מספר שנים שקבוע לאדם מראש. עיקר דחיותיו הם מדברי התורה ועיקרי המצוות. התורה מצווה אותנו לעשות מעקה לגג, והטעם ברור שהוא משום פן יפול הנופל. מדוע התורה תצווה אותנו למנוע מצב של מוות אם בכל מקרה הסיבה היחידה למות האדם זה שהגיע זמנו. אם יש קץ קבוע הרי לא יועיל המעקה כלל, ונמצאת המצווה לשווא ללא הועיל. הרמב"ם ממשיך ונותן דוגמאות נוספות: