מתי להעיר לאחרים?

בס"ד

שלום לך,

א. לשואלת שלום וברכה!
אני מתנצל מאוד מאוד על כך שלא קיבלת תשובה בזמן נורמלי. ממש ממש סליחה…
כנראה שהרב אליו הפנית אל השאלה היה עמוס מאוד (ידוע לי שיש רבנים שממתינות להם 900 שאלות), ורק לא מזמן הוא העביר את השאלה ל"חברים מקשיבים".

ב. גם בדיעבד אני לא מבין מדוע העבירו את השאלה דווקא אלי, בעוד ב"חברים מקשיבים" ישנם משיבים שהם ת"ח אמיתיים.

בכל זאת לא אגלגל את השאלה הלאה ואענה לך כמיטב זכרוני לפום ריהטא.

המקור של הדין נובע ממצוות "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא" ועל כך באה ההסתייגות שלפעמים "מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין".

הביטוי מופיע פעמיים בש"ס (שבת קמח:, ביצה ל.) בסוגיות מקבילות.
בגמרא בביצה מבואר בפירוש שהכלל תופס גם בדאורייתא והדוגמא המובאת היא מנשים אשר אינם יודעות כי בערב יום הכיפורים צריך להפסיק לאכול מבעוד יום וממשיכות בסעודה עד לשקיעה ממש.

בגמרא בשבת גם מובאת הקביעה הנ"ל, אמנם בנוסחאות קדומות אין מופיע שם המשפט שהוא הדין בדאורייתא.

מכאן נחלקו הפוסקים:
ישנם כאלה אשר קבעו כי אכן הסוגיות חלוקות ביניהם (האם זה גם בדאורייתא או לא)

ישנם פוסקים הקובעים כי אכן דין זה חל אף בדאורייתא ממש

אמנם בשו"ע (או"ח סי´ תר"ח סע´ ג) פסק הרמ"א כדעת "העיטור" (ואחריו נמשכו כל פוסקי דורינו) כי מדובר כאן בדבר שאיננו מפורש בתורה, אלא נלמד ממנה בדרשה ואם היה מפורש חייבים להוכיח (ברבים פעם אחת וביחיד עד שיגער בו או יכנו).

לדוגמא, תוספת יום כיפור נלמד בדרשה מהמילים "בתשעה לחדש בערב"- שצריך להתחיל את הצום בתשיעי, אמנם בדבר המפורש בתורה חייבים להוכיח את החוטא.
(גם על חלוקה זו יש לדון האם היא נובעת בגלל שדבר הנלמד מדרשה, איננו באותה מדרגה של חומרה כדבר הנכתב בפירוש, או שמא דבר זה נובע מן המקבל, המוכן לקבל דבר הנכתב שחור על גבי לבן ולא יכוף את לבו לדבר הנלמד מדרשה).

אולם ה"ביאור הלכה" פוסק שכל זה נאמר רק באנשים הקשורים בתורה ומצוות, שאז הסברא שישמעו, אמנם בכופרים גמורים עליהם נאמר "על תוכיח לץ פן ישנאך".

לדוגמא, אם תפתחי בקריאות ´שאבס´ על חילוני בשנקיין, סביר כי תרחיקי אותו, אמנם בן אדם מסורתי המגיע לבית הכנסת בשבת עם רכבו אחרי השקיעה, ניתן להוכיחו כי ישנה תוספת שבת וכד´.

לסיום- שמעתי (וכמדומה בעיני שהוא ממהר"ם לובלין) שאין הכוונה כי הכופרים של דורינו אין לקרבם ליהדות, אלא התכלית היא לקרבם בדרכי נעם, להזמינם לשבת לבאר את הקושיות וכד´.

העולה מן האמור הוא כי דווקא את הקרובים לשמוע ניתן להוכיח ולנקוט במידת היראה, בעוד שכלפי הרחוקים צריך להדגיש את צד האהבה.

בברכת "שלום שלום אמר ה´ לרחוק ולקרוב ורפאתיו"
שנזכה כולנו קרובים ורחוקים לברכת השלום בגו"ר

אליהו
eyfy156@gmail.com