שלום אני בת 16 . השאלה שלי היא איך יודעים מהם הגבולות בענינים גשמיים שאין בהם איסור.
לדוגמא באוכל, כמה צריך וטוב לאכול? ומתי? לאו דוקא כשרעבים לדוגמא בשבת יש מצוה לאכול, אבל בסתם ימי חול? מתי אכילה להנאה נהית תאוה?
אותו דבר גם בלבוש איך יודעים באיזו מידה צריך להשקיע ולטפח? ומתי זו סתם תאווה?
אני יודעת שאין בזה גבולות ברורים וכל אדם צריך להציב לעצמו, אבל על פי מה קובעים את הגבולות?
תודה רבה.
שלום לך,
שאלתך חשובה מאוד מפני שהיא אמורה להקיף את משך כל שנות חיינו ועלינו לתת את הדעת מה העבודה המוטלת עלינו, מה מותר לנו וממה אנו צריכים להמנע.
את צודקת בכך שאין כאן גבולות ברורים. כל אחד צריך לבחון בעצמו באיזו מדרגה הוא נמצא וע"פ הבחנתו יידע כיצד עליו להתנהג. אי אפשר לקבוע כלל אחד שישזור את כולם משום שכל אדם שונה מחברו וכל שעה שונה מקודמתה. אדם שמצליח להתעלות רוחנית לא יכול להתנהל היום באותו אופן בו פעל אתמול, מה שהיה נכון ואף מומלץ אז הפך להיות בגדר לא-רצוי כעת.
הרמב"ן כותב בתחילת פרשת "קדושים" שאסור לאדם להיות שקוע בתאוות ללא סוף, ואף על פי שהתורה לא כתבה שיש איסור לאדם לאכול בתאוותנות אוכל לא בריא ללא גבול, אם אדם יחליט שכך הוא אוכל הוא עובר על מה שכתבה התורה "קדשים תהיו", וכפרשנות הרמב"ן: "קדש עצמך במותר לך".
אם כן, מה באמת הגבול ומתי נדע שעברנו אותו? לשם כך אנו צריכים להיות עם יד על הדופק ולשים לב מה ההתיחסות שלנו לאותו עניין. כלומר ודאי שאסור לנו להיות שטופים בהנאות ולצרוך כל דבר מאכל או לבוש תאוותני ללא רסן כדי לספק את החושים, אך אין זה אומר שעלינו להמנע לחלוטין מכל דבר שאיננו נצרך לקיום הגוף בלבד.
כלל חשוב כותב הרמח"ל במסילת ישרים, שאמנם יש לשאוף להגיע למידת החסידות שהיא המשובחת מכל המידות, אך אסור בשום אופן לקפוץ מדרגות. יש להתקדם שלב אחרי שלב, בזהירות ובמתינות. הרמב"ם בהקדמה שלו לפרקי אבות (המכונה "שמונה פרקים", בפרק ד) מדבר על כך שיש להגיע להבנה שישנה תכלית אחת בשבילה יש להתאמץ בכל מהלך חיינו, והיא מה שחז"ל אומרים "כל מעשיך יהיו לשם שמים". וכלשונו של הרמב"ם: "צריך האדם שישתמש בכוחות נפשו כולם לפי הדעה שהצענו בפרק שלפני זה. וישים לנגד עיניו תכלית אחת והיא: השגת השם יתברך, כפי יכולת האדם לדעתו. ויהיו מעשיו כולם, תנועותיו ומנוחותיו וכל אמרי פיו מביאים אל התכלית הזאת, עד שלא יהיה במעשיו שום מעשה לבטלה, רצוני לומר: מעשה שלא יביא אל התכלית הזאת". אם אדם שם מול עיניו את המטרה הזו, הוא לא יאכל אוכל לא בריא אף על פי שהוא טעים, הוא יישן לא יותר ממה שגופו צריך כדי להיות ערני לעבודת בוראו, "ומה שאין תועלת בו לאותה התכלית, כשאלות האלגברה וההשוואה וספר החרוטים והתחבולות, והרבות בשאלות ההנדסה ומשיכת המשקלים והרבה כיוצא באלו, תהיה הכוונה בהם: חידוד המוח והתעמלות הכוח הדיברי בדרכי המופת, עד שיגיע לו לאדם קניין הידיעה בין ההיקש המופתי וזולתו. ויהיה לו זה דרך, שיגיע בו לידיעת אמיתת מציאות השם יתברך".
אך מוסיף הרמב"ם נקודה חשובה מאוד: "ודע, שהמדרגה הזאת היא מדרגה עליונה מאוד וחמודה. ולא ישיגוה אלא מעטים, ואחר השתדלות רבה מאוד".
אם אדם מחליט להתרומם למדרגה שהיא למעלה ממעלתו האמיתית הוא עלול לפול ולהתרסק. בנוסף לסכנת הנפילה, קפיצה זו תשבית את זרימת החיים שלו ואת השמחה בתורה ובנותנה מפני שמעשיו החיצוניים אינם תואמים את מצב נפשו ומדרגתו הפנימית. אם אדם מרגיש שהוא מוכן להתקדם צעד נוסף – יעשה זאת. המדד להתאמה בין מדרגתו למעשיו הוא האם נוח לו עם הצעד הזה או שהוא מגביל אותו ומלחיץ אותו.
לפעמים אפשר לטעות ולחשוב שאכן נמצאים במדרגה מסויימת אך לאמיתו של דבר אין זה נכון ולא תמיד ההרגשה האישית נותנת את המדד המדוייק מפאת הנגיעה בדבר. על כן עשה הקב"ה חסד עימנו ונתן לנו את היכולת לרכוש חברים שיסייעונו גם בעניין זה. אם את חוששת שאת מציבה לעצמך רף גבוה מדי, התיעצי עם חברה טובה שמכירה אותך לעומק ושאלי אותה אם היא מרגישה שאת מתנהגת כשורה או שאולי היא שמה לב לסגנון שונה, לחוץ יותר, פחות שמח.
אם את מרגישה תחושת ריקנות לאחר שעשית מעשה מסויים שהיית רגילה לעשותו, אם לאחר שאכלת משהו הרגשת שהיה מיותר להכניסו לפה ואת מצטערת על כך, אולי זה סימן לכך שאת נמצאת כבר במדרגה גבוהה יותר ומכאן ואילך תוכלי להמנע מאכילת אותו דבר. אם קניית בגד מסויים נראית לך קצת מיותרת ולא תהיי עצובה אם תמנעי מרכישתו, אולי את נמצאת במצב בו התעלית לשלב נוסף והתקדמת בעוד פרק של "מסילת ישרים".
מקוה שעזרתי,
איתי.
itaituch@gmail.com