מתלבטת, לעבור אולפנא או להישאר? ….

וואו..
ולמה אני פותחת ב-"וואו"? כי בעייני כשאדם מחפש להיות במקום יותר מתאים לו, יותר טוב לו. זה אומר המון! זה מראה הרבה על האישיות שלו. על הרצון להתאים את הנפש למקום בו אנו עומדים. זה מראה על חיפוש. ולא התרגלות למוכר ולשגרה. ועל כ-ל זה מגיע לכן הכי כל הכבוד. זה מראה עליכן כעל בנות טובות ואיכותיות לאללה! שמרו על כל הדברים האלה, הם מפתח לאישיות גדולה בהמשך..
אז כדי באמת לפתח את האישיות הגדולה הזו צריך מקום שיעזור בזה, צריך אנשים שידחפו לזה. מסכימה איתכן לגמרי!
אולפנא או בית ספר ככלל, הוא מקום משפיע במיוחד, הוא ממלא לנו את רוב שעות היום. שם יש לנו בדרך כלל את החברה העיקרית שלנו. ולכן אני מבינה ממש ת'תסכול שיכול להיווצר אם אני לא לומדת במקום שמתאים לי או שאני לא מרוצה ממנו באמת..

אני לא יודעת מאיפה אתן מגיעות כדי באמת לעזור טכנית ולהציע מקומות טובים יותר, אבל בואו נחשוב יחד על עוד כיוונים:
אני יכולה לשתף ולומר לכן שאני גם למדתי באולפנא בלי פנימייה והמון פעמים ההווי והרצון למשהו חם יותר, למשהו תורני יותר, קשה למצוא באולפנא בלי פנימייה, כי יש יותר דגש על הצד הלימודי- בכל זאת לומדים עד איזה 4 ואין כל כך זמן לשאר הדברים. למרות, (וזה לא קשור אליכן) זה לא נכון! ויש דרך להפוך את הערכים החשובים האלה לעיקר, גם באולפנא אקסטרנית,רגילה.
אני מציעה לכן אולי לגשת למנהל או למנהלת ולדבר איתם על הדברים, לומר את מה שמציק לכן, לומר מה חסר לכן. אולי אולי תהיה לזה השפעה.

אבל, אם זה לא יעזור.. ופה מגיע האבל שקשור אליכן – במקום כזה, באולפנא כזאת, יש יותר דרכים [לייצר] את כל מה שאתן מחפשות בעצמכן!!! ומה הכוונה?! אם אני רוצה לדוגמא משהו תורני יותר, או חם יותר, כדאי לנסות לגשת לאנשי חינוך באולפנא ולדבר איתם על זה או ליזום קשר אישי איתם או לדבר איתם על זה שאתן רוצות העצמה אישית בקטע הזה (אני בטוחה שיש אנשי חינוך טובים מאד גם באולפנא שלכן!) תחפשו את זה, תנסו להתקרב לדמויות שאתן מעריכות באולפנא. גם אם הם לא המורים הפרטיים שלכן! אתן תראו שזה יכול להשפיע ולהעצים לא פחות מהווי של אולפנא פנימייתית ומלאת ערכים.

כתבתן על זה שהבנות באולפנא לא הכי דוסיות שבעולם. ונכון, זה יכול להציק מאד! כי הן לא תמיד יבינו ללב שלכן עד הסוף, לפעמים אפילו יזלזלו.. אבל חשוב לזכור שגם אם הסביבה לא תמיד כמו שהייתי רוצה שתהיה או שהסביבה ממש ההפך ממני, שם בדיוק מגיע המקום שאני יכולה להתפתח יותר ולהיות "אני" באמת. להתחזק במה שאני מאמינה בו, לדעת לקבל עוד כיווני מחשבה ודעות של אחרים, לדעת להתחבר ולהיות חברה אמיתית למרות פערי הדוסיות שיש. ולהרוויח עבודת מידות שלי עם עצמי! בעיקר בלשים לב לעצמי, שאני לא מושפעת מהם, שאני לא הולכת לפי הזרם שלהן אלא שלי בלבד. זה קשה?! לגמרי.. זה מבגר?! לחלוטין! זה יפה?! בטירוף! ובסוד אגלה לכן- כשאני מביאה משהו אחר, משהו אמיתי לי וכנה, אני גם יכולה להשפיע על אחרים. להיות מן נקודה של השפעה באולפנא, גם בכיתה עצמה וגם בכלל לשאר האולפנא. כי כשאתן המיעוט שם כביכול, זה אומר שאתן הגרעין הרציני, החם, הטוב הזה שמסתובב שם בין האנשים וזה עושה המון.
רק נקודה קטנה, להיזהר לא להיות ולהרגיש 'מעל' החברות (כי אנחנו דוסיות והן פחות). זאת נקודה שלפעמים נמצאת בתת מודע או בהרגשה ועצם קיומה היא טעות. כולנו נמצאות במקומות שונים בדרך ליעד, וכל אחת בתהליך שלה.

ולסיום, אני מרשה לעצמי אחרי כל הדברים האלה, לומר לכן שאולי כדאי לחשוב גם על לעבור למקום אחר. אתן ממש בגיל שעוד זה יחסית קל לקום ולעבור ולכן כדאי לחשוב בדיוק בזמן הזה, כדי שאחר כך לא תיזכרו מאוחר מידי. ולמה אני בסוף מרשה לעצמי לומר לכן לבדוק את האפשרות לעבור?!
כי המון פעמים כשאדם נמצא כבר במקום שהוא רגיל אליו וקשה לו באותו מקום, לפעמים זה נוצר מהרגשות של רגעים מסוימים ולא בטוח שזה דוקא כי בטוח רע לו שם לגמרי.
לכן פתחתי ברעיונות ללמה להישאר. (כי קודם כל כשכבר נמצאים במקום מסויים, כדאי לעשות שם את המקסימום טוב ואז אם זה לא עובד, לבדוק על אופציה של לעבור מקום, כדי שאחר כך לא נתחרט על ההחלטה המשמעותית).
לפעמים זאת גם הסתכלות שלנו, אולי כדאי פשוט להחליף משקפיים לראיה אחרת, ולראות דברים בצורה אחרת.
אבל, אם זה בכל זאת עדיין לא עוזר, ובכל זאת זה עדיין האולפנא הזו שלא טובה לכן. כדאי לחשוב על הכיוון לעבור.
אמרתן לא פנימייה ואני מכבדת מאד! אבל תדעו שהרצונות שלכן לקבל את מה שכתבתן בדרך כלל יתקבל במקומות כאלה בעיקר, כי המסגרת רחבה יותר ומאפשרת לזה יותר. אני מבינה מה זה לעזוב את הבית בגיל הזה, וכמה זה יכול להיות מפחיד או קשה, אבל אני יכולה לומר לכן שזה מצריך טיפה אומץ ואחרי מעט זמן, אם תרגישו שזה המקום שלכן, כל הפחד לצאת מהבית כבר ייעלם ותרגישו טוב מאד. חוץ מזה שיש פנימיות עם חזרה הביתה פעמיים בשבוע, כך שזה יוצא שישנים באולפנא רק 2-3 לילות.
ואם בכל זאת לא פנימיה, אולי כדאי לחפש ולבדוק אולפנא שהיא בלי פנימייה, בסביבה והיא יותר תענה לכן על הרצונות שלכן.

רק אל תפחדו מלחפש, מלבדוק ומלברר. המון פעמים הפחד וההישארות ב'אזור הנוחות' שלי (="כי אני כבר שם ואין לי כוח לשנות מקום או להתחיל לשנות דברים או עזבו אותי מלחפש"..) יכולים לבאס אותנו בעתיד, כשכבר יהיה מאוחר לנסות לשנות את הדברים. יכול להיות לנו טוב במקום מסויים אבל יכול להיות טוב יותר במקום אחר. וכדאי לשאוף תמיד לטוב ביותר!

המון הצלחה וסיעתא דישמיא אמיתית!
שתמצאו את המקום שלכן בקלות ושתרגישו בו הכי בבית שיש!
ותשמרו אחת על השנייה 🙂
אפרת
F_ei@walla.com