נגיעה בדודה

שלום צדיק מה נשמע?
קודם כל מזל טוב שנכנסת לליגה של הגדולים.
אתה מראה בשאלה שלך שאתה לא מחפש הנחות או פשרות אלא אתה מאלה שהולכים לעבוד את הקב"ה באמת ועד הסוף ובמצב שלנו, היום, עם כל מה שהולך ומסתובב בחוץ כל אחד ואחת שמחליטים החלטות כאלה, החלטות שמקרבות אותנו לעבר האידיאל של ´ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש´ עוזרים ושומרים בצורה הפשוטה והישירה ביותר על העם והבית שלנו.
אשריך!!
לפני שאני אתייחס ברשותך לעצם השאלה נעשה קצת סדר בדינים ואני אביא לך בקצרה את עיקרי התשובה שנענתה כבר לשאלה דומה בדבר ´שמירת נגיעה במשפחה´ ע"י טובי´ה מ´חברים מקשיבים´: https://www.kipa.co.il/ask/show/102814 בתשובתו הוא מחלק את דיני שמירת הנגיעה במשפחה לשלוש קבוצות:
"א.אבא ואמא / סבא וסבתא – אין כלל איסור נגיעה.

ב.כל שאר הקרובים: דודים ודודות, אחינים ואחיניות וכו´חוץ מאחים או אחיות – דינם כמו זרים. מקובל שמגיל חינוך, בערך 7-8, ´שומרים נגיעה´ מילדים.

ג.אחים ואחיות, דינם יותר קל משאר הקרובים, ואין חובה גמורה לשמור נגיעה מהם כבר מגיל צעיר. בכל אופן, ככל שגדלים, עדיף להשתדל לשמור נגיעה מהם."

עד כאן דבריו ולעצם המקרה שלך:
הבעיה של הדודה/דוד שלא כל כך מודעים לשמירת נגיעה כל כך נפוצה ושכיחה שבאמת קשה לי לצייר בית בו הבן או הבת מתחזקים בעבודת ה´ ומטבע הדברים מחליטים להקפיד גם בדבר חשוב זה ולא מגיעים לידי ניסיונות וההתלבטויות כאלה ואחרות.
מצד אחד, אין לנו עניין וחס וחלילה לפגוע באף אחד, שהרי לא זאת המטרה שלנו בעבודת ה´ ואילו מצד שני, אחרי הכול אנחנו לא מחפשים לעגל פינות ופשרות בהלכה ובכלל במקרה הזה לא כל כך קשה לנחש את הטעם וההיגיון הטבעי והפשוט שעומד מאחוריו.
אז דרך ראשונה ומאוד פשוטה היא לגשת בצורה יפה ונעימה ולהסביר להם שזה לא שאתה חס וחלילה לא אוהב אותם או שיש לך משהו נגדם.
ממש לא.
פשוט יש לך את הדרך והעקרונות שאתה מאוד מאמין בהם ויחד עם זה ובאופן שמשלים אחד את השני, מאוד חשוב לך שהם יקבלו הרגשה טובה ושזה באמת יהיה בסדר מצידם.
במצב כזה אין סיבה שלא רק שהם יקבלו את זה בהבנה אלא אף יעריכו אותך ואת הדרך היפה שבחרת בה מאחר שהראית להם שחשוב לך שלא ייפגעו.
ככה גם תעשה על הדרך קידוש ה´.
במידה ולא נוח לך לדבר איתם ישירות אתה יכול לעשות זאת על ידי אח, אחות, אמא, אבא, מי שבא לך ומי שיש לו תקשורת ודיבור טוב איתם ודבריו יתקבלו בהקשבה והבנה על ידי אותה דוד/דודה.
דרך נוספת במידה ואין מצב לדבר עם הדוד/או הדודה היא פשוט לשחק קצת ´מחבואים´ ולהראות לכולם כמה אתה, יצירתי.
לקדש ת´חומר.
דרך זו היא זה פחות או יותר הבחירה שעשיתי מתי שהדודה שלי באה.
ישר ידעתי שאם אני לא עושה "ויברח הוא וכל אשר לו…" אני הולך לעבור כאן על איסור נגיעה.
אז ספרתי בלב אחד שתיים שלוש מי שעומד מאחורי וכו´ הנוסח הרגיל שנתקבל זה מזמן בכל קהילות ישראל והופ…
חיכיתי שהדודה הנחמדה שלי תשב.
רחוק.
במרחק כזה שכשאני אגיע לסלון וכל האורחים ייראו אותי אני אוכל לנוד לה עם הראש מרחוק תוך כדי שאגה לעברו השני של הסלון:
´מה נשמע, הכול בסדר?´ ומשלב אגב כך חיוך גדול גדול(אחרת אין לנו אחריות לתוצאות).
בשלב זה, אחרי שהדודה ראתה אותי והבנו תוך כדי הסכמה הדדית שיצאנו ידי חובת הנימוסין המשכנו כרגיל והסכנה חלפה, שהרי כל מהות הנשיקה במקרים משפחתיים אלו היא להראות על חיבה ועל כמה שהיא אוהבת אותך.
לאחר שמילות הנימוסין הוחלפו הרי שאין יותר סיבה לנשיקה או למגע אסור מצד קרובים אלו.
אל תתייאש ואין מה לעשות, כמה שיותר גבוה יותר קשה ותזכור תמיד ש"מי יעלה בהר ה´ ומי יקום במקום קדשו".
לעלות להר ה´ זה קשה אבל זה לא כזה חידוש.
השאלה היא ´ומי יקום במקום קדשו´.
כמה זמן נוכל באמת לשמור ולהתמיד בדרך הזו העולה בית ה´,עד אשר נהפוך את הנסיונות האלה לקניין אמיתי הטבוע בנו.
שיהי´ה לך בהצלחה ו"הבא ליטהר מסייעים בידו מן השמים."
אם בא לך להעיר או להעיר אתה מוזמן תמיד לשלוח למייל. בשורות טובות ורק טוב, אבינועם.

avinoam811@gmail.com