נופלת לתהום של עצבות

שלום לך יקרה!
אני רוצה לפתוח את תשובתי במשל לאדם שנפל לבור עמוק. הוא יושב בתחתית הבור, ידיו שלובות וצועק לעזרה. באים אנשי החילוץ להציל אותו ומבקשים ממנו שירים את ידיו אליהם, וכך הם ימשכו אותו החוצה.

את שאלת אותנו במי ניתן לתלות את המצב שבו את נמצאת. אני חושבת שרק בך. את צריכה לעשות את הפעולה שתחלץ אותך מן הבור. בידיים שלך לחלץ את עצמך. אם את מחליטה שהחיים קשים, אין לך כח, שמחת החיים שלך נגוזה וכו' כך זה יהיה. ואם תחליטי שאת "עולה למחסן" מוציאה את הכלים ששם, מצחצחת אותם, מבריקה אותם ושוב משתמשת בהם, העולם יחייך אליך.
כאשר את עומדת מול מראה ומחייכת, הדמות ששם מחייכת אליך, ולהיפך. כך גם טבע העולם. כאשר אנשים רואים אותך עצובה, מדוכאת הם מתייחסים אליך בהתאם. נזהרים שלא לשמוח לידיך. ויותר חזק – כאשר את משדרת לעצמך שאת עצובה, שאת לא מה שאת לא תהיה לך אפשרות לשנות. את צריכה לשנות את החשיבה.
הקב"ה לא נותן לאדם נסיון שאינו יכול לעמוד בו – תחשבי על אבא שאינו מסוגל לתת לבנו האהוב לסחוב ארגז שהוא יודע שאין בכוחו של הבן לסחוב אותו. אם את מרגישה שזהו נסיון, תחשבי מה הקב"ה רוצה ממך. הוא רוצה שתגלי את הכוחות העצומים שיש בך, תגלי את אישיותך ותשפרי אותה, תהיי יותר טובה ממה שאת עכשיו.
תחשבי ש"הבור" שאת נמצאת בו הוא חלק ממסלול של טיול, מסלול החיים. כמעט בכל מסלול יש עליות ומורדות, מצוקים ותהומות. תזכרי שזו תקופה שעוברת. תנסי להסתכל על הנוף מסביב, כמה הוא יפה, כמה השמיים כחולים. על זה שיש לך מטרה בחיים, ואת בדרך אליה. ובמקרה שלך, אני חשבתי בשבילך על הדברים היפים שעליהם את יכולה להתבונן, וכמובן בידיך למצוא עוד –
את כרגע חוסכת כסף, הכל על חשבון ההורים.
את חיה בבית גדול עם הרבה מותרות. בעז"ה כשתנשאי תצטרכי להצטמצם קצת, לפחות בהתחלה.
יש אנשים סביבך שדואגים לך ומפנקים אותך.
ועוד ועוד…

את נשמעת לי בחורה עם כוחות. תחליטי שכמו שהיה לך טוב בתקופה של הפנימייה, למה שלא יהיה לך טוב בתקופה הזאת. מה השתנה? נשארת עם אותן מעלות, עם הכוחות והכשרונות שהיו לך. אז אולי עכשיו יותר קשה להתמודד, אבל את רק בתחילת הדרך, ואם תקחי את עצמך בידיים עכשיו, את יכולה להיות בטוחה שיש לך את הכוחות להתמודד עם עוד מבחנים. כי הרי כל החיים שלנו הם מבחן של אמונה. כולם כמהים לקבל את הציון הגבוהה ביותר. צריך להתאמץ בכדי לקבל אותו, צריך ללמוד. אבל זה תלוי באדם עצמו. הקב"ה נתן לנו את ההוראות, את הכשרונות, ואנו צריכים "לתפעל את המכונה".
לסיום אני רוצה לתת לך כמה דברים מעשיים בתקווה שישפרו את הרגשתך:
כדאי שיהיה לך חדר פרטי. שתוכלי לסגור את הדלת ואף אחד לא ידע מה את עושה בפנים. שיהיה לך את מרחב המחייה שלך. תרכשי טייפ ותשמעי בו מוסיקה טובה שתשמח אותך ותעורר שוב את שמחת החיים שלך.
תהיי מעורבת בבית ואל תרגישי כאורחת. תכיני ארוחות, תשטפי כלים, תשתתפי בדיונים שעולים על השולחן. זה המקום שלך עכשיו.
תגווני את הריהוט בחדר שלך. תקני דברים חדשים, תשני את המיקום של הרהיטים. שיהיה לך מעניין.
חשוב למצוא תעסוקה שתמלא את מחשבתך. שלא יהיה לך פנאי לחשוב מחשבות שליליות. תצאי עם חברות שנמצאות במצב שלך, תקראי ספרים וכו'
ואל תשכחי להתפלל לרבונו של עולם שיתן לך את הכח להתמודד ושיקצר כמה שיותר את התקופה הזאת, ויעבירך לתקופה אחרת.
"השמחה בכוחה לשבר חומות"! תשמחי, ובעז"ה חומות היאוש והקושי ישברו.
אשמח לשמוע ממך,
רעות,
yohi253@walla.com

[תזכורת]: כתבנו מה שנראה לנו, אבל אין כמו שיחה אישית, דרכה אפשר להבהיר הכל טוב יותר, לשוחח אחד על אחד ולהעלות כל נושא שרוצים, ואפילו ליצור קשר אישי. לכן, אפשר תמיד – בשמחה! לפנות גם לקו הטלפון של חברים מקשיבים, שפתוח בימים ראשון עד חמישי בין השעות 9 ל1 בלילה, והמספר הוא: 026518388. סודיות מובטחת. אנחנו מחכים!