שלום!
אני בחורה דתיה מבית דתי שנפלה לתוך קשר עם אדם חילוני. זה קרה לפני כשנה וחצי. לפני הקשר שמרתי על נגיעה לחלוטין, ולצערי זה התקלקל ברגע שהתחלתי לצאת איתו. האמנתי בטפשותי שהוא יחזור בתשובה בסופו של דבר. הייתי מאוד מאוד תמימה, גם בעניין הנגיעה, ולא עכלתי אז עד כמה נסחפנו בעצם….ב"ה שלא עד הסוף (אבל מאוד נסחפנו), אבל עד עכשיו אני מוטרדת בשל כך, ובמיוחד שיש לי חבר רציני, דתי,ובע"ה אנחנו מתכוונים להתחתן. באחת השיחות הראשונות שלנו, סיפרתי לחבר שלי במשפט אחד, שיצאתי עם מישהו ולא שמרנו נגיעה. חבר שלי לא שאל לפרטים באף שלב שהוא, גם הוא אינו שומר נגיעה. למרות הכל, אני מרגישה שאני מצטיירת הן בעיניו והן בעיני הסובבים אותי כבחורה צנועה תמימה שבוודאי לא נסחפה מאוד בתחום שבינו לבינה. אבל זה מטריד אותי מאוד. אני לא חושבת שאני צריכה לספר לחבר שלי מה עשיתי ואת כל הסיפור……. אבל יש לי נקיפות מצפון נוראיות, גם שנה וחצי אחרי. אני לא יודעת איך להפטר מהם. נראה כי הם הולכים ומתחזקים עם הזמן ולא ההפך. נראה לי שזה חלק מהאופי שלי- לקחת דברים בצורה קשה. אבל עדיין….. אשמח לעזרתכם!
שלום.
אני קוראת את פנייתך ומרגישה את עומק הכאב וייסורי המצפון שאת חשה, במיוחד כעת , לפני שאת הולכת לבנות בית דתי משלך, אך דווקא הכאב והחרטה שאת מביעה מורים על האכפתיות שלך מקיום המצוות ועל גודל טהרתך שאינך מסוגלת לשכוח מזה ולעבור לסדר היום…
עם כל הכאב שאת מעלה- מניסיון העבר, אני חושבת שבכל זאת כדאי להתאמץ ולנסות לשכוח ממה שהיה ולהביט קדימה לבניית הבית שאת עומדת להקים וזאת משום שאת עצמך מעידה שהקשר אליו נפלת בעבר היה מתוך תמימות ורצון טוב שתחזירי אותו בתשובה, ומאחר שהכל היה מתוך טעות ותמימות אל לך לכעוס על עצמך יתר על המידה. אמנם החרטה חשובה והיא חלק בלתי נפרד מהחזרה שלך בתשובה אבל החזרה בתשובה לא "נתקעת" בחרטה, במיוחד לא כשהמחשבות על טעויות העבר אינן מוסיפות מאומה אלא רק מטרידות אותך.
אמנם, במהלך חזרה בתשובה יש צורך גם להתוודות על החטא , אך כמובן שאין צורך להתוודות לפני החבר שלך על מעשייך, כיוון שזה לא יוסיף ואין בכך שום צורך. היחיד שלפניו יש להתוודות זה לפני ריבונו של עולם ולפי נקיפות המצפון שאת מתארת שתוקפות אותך, אני מניחה שכבר התוודית על מעשיך בפניו וביקשת סליחתו. כך שנותר לך רק לקבל על עצמך לא לחזור על טעות זו בעתיד.
לאחר שעשית את שלושת שלבי התשובה אין לך יותר מה לדאוג, כיוון שוודאי תשובתך התקבלה וכבר נמחל לך ולכן עכשיו אין יותר מקום לנקיפות מצפון על העבר – וכל אימת שתוקפים אותך ייסורי המצפון על העבר אזרי עוז וגבורה, וגרשי אותם, מתוך ידיעה שכבר התכפר לך. (אם ברצונך להתחזק בידיעה זו – עייני בדיברי הרמב"ם, בהלכות תשובה פרקים א'- ב').
אינני יודעת את שמך/כינוייך ולכן אינני יכולה לפנות אליך באופן אישי- אך דעי כי רבש"ע מעריך אותך ואוהב אותך מאד על שהשכלת לעזוב את הקשר עם האדם החילוני וקשרת קשר של תורה ואין ספק שהוא גם שמח על שאת הולכת להקים בית נאמן בישראל!
ברשותך אוסיף עוד דבר קטן שיכול לחזק בקרבך את הידיעה שנמחל לך בוודאי: לא ניתן להבין ממכתבך אם היום את שומרת נגיעה או לא- אך דעי- שאם כיום- כשאת בקשר עם חברך, את מחליטה לשמור נגיעה, את זוכה בכך לתשובה גמורה, שלא תמיד זוכים לה ו"במקום שבעלי תשובה עומדים גם צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד". אני מאחלת לך שתזכי במהלך נישואייך לשמור על ערכי הקדושה והטהרה (ובחיי נישואין זה מעשי מאד- נידה וכו') ותשמחי בחלקך- שהתאפשר לך לשוב בתשובה שלימה ולשמח את בוראך.
שלך
יעל, חברים מקשיבים
נ.ב אם תרצי לשוחח איתי אישית את יכולה לפנות לחברים מקשיבים ולבקש את הטלפון או כתובת האימייל שלי.