נמאס כבר מהציניות שלה

שואלת יקרה שלום. העלת שאלה לא פשוטה, אבל לפני שאשתף אותך במחשבותי, קודם כל רציתי להגיד שאני חושבת שכשקורים מצבים כאלו בחברה, הרבה פעמים נוח לנו להישאר ברמת הכעס, התסכול, הקיטורים והריכולים. בעיני, נדרשת בגרות של ממש כדי להתעלות מעל המצב הזה ולנסות לחפש פיתרון ושינוי, ובמקביל לרצות שהכל ייעשה בדרך הטובה ביותר ובלי לפגוע באף אחת, אפילו לא בדוברת עצמה, ואפילו לא מאחורי גבה. ועל כך קודם כל תדעי שאני מאד מעריכה אותך.
ציניות היא אחת המידות הקשות ביותר שקיימות באדם, איתן אנו נאלצים להתמודד, הן במישור האישי והן במישור החברתי. הבעיה בציניות היא שמכיוון שהדברים נאמרים במסווה של בדיחה הם נתפסים על ידי חלק מהאנשים, בדרך כלל על ידי הדוברים כסתם בדיחה קלילה וכביכול גם אי אפשר לבוא בטענות או להיעלב כי הרי זו בסך הכל בדיחה… אך למעשה אנחנו יודעים שבכל צחוק יש מעט מן האמת ובציניות יש הרבה מן האמת. בדיחות ציניות הן לרוב האמירות הכי פוגעות ומעליבות ויוצרות אווירה מאד לא נעימה כפי שמן הסתם קורה גם בקבוצה שלכן. אז למה אנשים עושים את זה? אם זה כל כך נורא, למה בכל זאת אנשים בוחרים להשתמש בציניות?
הרבה פעמים ציניות זה סוג של [מנגנון הגנה] שחלק מהאנשים מפתחים בעצמם מתוך חוסר יכולת שלהם להתמודד עם הסובב אותם, עם החברה, עם עצמם… מנגנון ההגנה הזה נובע ממקומות פנימיים מאד בנפש והצורך לפתח אותו שונה, באופן טבעי, מאדם לאדם. יש אנשים שהציניות נובעת אצלם מאיזשהו חוסר בטחון עצמי, חוסר אמון שלהם בעצמם שגורם להם לדבר אל הזולת ממקום מזלזל, עוקצני, פוגע, מתוך איזשהו רצון להראות לאדם שעומד מולי "אתה לא שווה יותר ממני". יכול להיות שזה יהיה בדיוק להיפך, דווקא בן אדם שמאד בטוח בעצמו יגיע לידי איזושהי גאווה וירגיש מאד בטוח לצחוק על הזולת. יש אנשים שבעקבות כל מיני משברים שהם חוו בחייהם הפכו להיות מאד ציניים כלפי המציאות ויש בכך איזשהו ביטוי לחוסר אמון בטוב הקיים בעולם, איזשהו יאוש, חוסר תקווה… ציניות יכולה לנבוע לעיתים מקנאה באדם מסוים או בחברה מסויימת אך מתוך חוסר רצון או יכולת של האדם להודות בפני עצמו או בפני הזולת שהוא מקנא, שהוא בעצם חושב שמה שקיים בזולת, שמה שעושים בחברה מסויימת זה טוב מבחינתו ושהוא היה ממש רוצה להיות דומה לזולת או להיות חלק מאותה חברה, הוא מתייחס אליהם בציניות.
ולמה אני כותבת לך את כל זה? כי אני חושבת בלי להכיר את חברה שלך, שגם אצלה, מסתתר משהו מאחורי הציניות שלה ושהיא לא סתם כזו. ויותר מזה, אני חושבת אם אתם באמת רוצות לעזור לה אתם חייבות קודם כל להבין שעומדת מאחורי הציניות שלה איזושהי סיבה, יכול להיות שזו אחת הסיבות שהזכרתי, יכול להיות שזו סיבה אחרת. מה שבטוח זה שהיא לא סתם צינית ושהיא לא סתם ממשיכה להיות כזו למרות שחזרתן ואמרתן לה שוב ושוב שזה פוגע. (גם אם היא לא מבינה שזה פוגע ובאמת היא אומרת את זה בקלילות ומתוך רצון להצחיק עדיין אני חושבת שיש סיבה שהיא לא מצליחה להפסיק להתנהג בצורה כזו). אני חושבת שאם תנסו לדון אותה באמת לכף זכות ולחשוב למה היא עושה את זה יש הרבה יותר סיכוי לשינוי- גם מצידה וגם ביחס שלכן כלפיה. ברור שהשינוי לא יקרה בן יום והיא לא תפסיק בבת אחת להיות צינית אבל אני כן מאמינה שעם הזמן זה יקרה. אני לא יודעת מה היחסים בינך לאותה בת ומה מידת החברות ביניכן. אם אתן חברות טובות הייתי מציעה לך לנסות לחשוב, מתוך ההיכרות שלך איתה אם יש איזושהי סיבה שיכולה לגרום לה להשתמש בציניות, אם קשה לך לבד אולי תחשבי על זה עם עוד חברה, שמכירה אותה טוב וביחד תנסו להגיע לאיזושהי מסקנה. ( אני מציעה לך את זה כי אני יודעת שאין לך רצון סתם לרכל עליה ולכן אני מאמינה שתצליחו לדבר על כך באמת על מנת לעזור לה ולא סתם). אם תצליחו להגיע לאיזושהי מסקנה בנושא תנסו לחשוב איך אתן יכולות לעזור לאותה בת- אם זו מישהי שקשה לה עם עצמה, שאין לה אמון בעצמה, תחשבו על דרכים להחזיר לה את האמון, אם זו מישהי שחוותה משבר תחשבו איך אפשר לעזור לה להתגבר עליו ובכלל, תנסו לחשוב איך אפשר לעזור לה להסתכל על העולם ועל אנשים בעין טובה, זה תמיד עוזר.

אני מתארת לעצמי שזה לא פשוט לך לקרוא את הדברים שאני כותבת. אולי גם את נפגעת מאותה בת, בטוח שהיא פגעה בחברות שלך, זה ממש קשה לשנות את נקודת המבט, לשנות את הגישה ולרצות לעזור לה. אבל אני באמת מאמינה שזו הדרך ואני גם מאמינה שתוכלי לעזור לה, למרות הקושי. אין לי ספק שככל שיותר בנות ישנו את הגישה אליה גם היא תשתנה ולכן הייתי מציעה לך לדבר על כך גם עם שאר הבנות, לא ביחד עם כולם אלא לאט לאט, כל פעם עם מישהי אחרת- גם לנסות להציע להם דרך אחרת להסתכל על הדברים, גישה אחרת להתייחס למציאות ולאותה בת, וגם לדבר איתם על העניין השני שהזכרת בשאלה- שזה שיש מישהי אחת שהיא לא בסדר זה לא אומר שכולם יכולות לדבר עליה ולרכל עליה כי זה לא מועיל לאף אחת אלא סתם מלבה את הכעס והמריבה. בהערת אגב אני אגיד שיש מצבים שבהם בת באמת באמת מרגישה צורך לשפוך את הלב ולספר שהיא נפגעה. צריך מצד אחד להשתדל שזה לא יקרה כל הזמן אבל לפעמים כדאי לתת גם לזה מקום.
אני מקווה שהצלחתי לעזור. אם תרצי להתייעץ שוב בנושא זה בעקבות מחשבות שיעלו אצלך לגבי אותה בת, וכמובן גם בכל עניין אחר, את מוזמנת לשוב בשמחה ולשאול. אני מצרפת לך גם את כתובת האימייל שלי- את יכולה בכיף להשתמש בה.
לסיום, אני רוצה לצרף ולאחל את מה שכתב ר' אלימלך מליז'נסק בתפילתו: ["אדרבה, תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברנו ולא חסרונם ושנדבר כל אחד את חברו בדרך הישר והרצוי לפניך ואל יעלה שום שנאה מאחד על חברו חלילה".]
ושוב, יישר כוח על הכל והרבה הצלחה.
ברוריה.
brurya123@walla.co.il