נמאס לי לשקר לכולם

שלום לך שואלת יקרה. צר לי שנאלצת לחכות לתשובה זמן רב כל כך.
שאלת שאלה מאד טובה והאמת היא שאני מאד מבינה אותך. אני חושבת שקשה מאד להיות בחברה בה אתה מרגישה שונה ויחידה בדעותיך. מצד אחד- יש בך רצון להיות חלק מכולם- את מקובלת וטוב לך מבחינה חברתית ואת רוצה, ובצדק, שכך יישאר המצב.
מאידך- יש בך צורך להיות נאמנה לעצמך ולאמת הפנימית שלך ובאיזה שהוא מקום את מרגישה שאת חיה בשקר והחברה לא ממש מכירה אותך כפי שאת.
פעמים רבות בחיים אנחנו נמצאים במצבים המעמידים את סולם הערכים שלנו במבחן. אם היינו מקיימות עכשיו דיון פתוח בנושא: מה חשוב יותר נאמנות לעצמינו או מעמד חברתי, התשובה היתה הרבה יותר ברורה. אך כעת, כשהיא עומדת במבחן המציאות קשה להחליט, ועוד יותר- קשה ליישם.
עצם הפניה שלך אלינו מעידה בעיני על כך שסולם הערכים שלך מאד ברור לך. נמאס לך לשקר- ברור לך שהרבה יותר חשוב להיות נאמנה לעצמך ולחיות את חייך על פי העקרונות והאידיאלים המנחים אותך.
מה שאני מנסה לומר זה, שההתלבטות איננה מה חשוב יותר. את ההחלטה הזו- את כבר עשית, בעצם האמירה שנמאס לך מהמצב הנוכחי.
מה שאת מחפשת זה דרכים כיצד להישאר נאמנה לעצמך מבלי לפגוע במעמדך החברתי.
קודם כל בעיני, ייתכן מצב שזה יגרום לך להרגיש שמעמדך החברתי נפגע, אולם בסופו של דבר החברה מעריכה הרבה יותר אנשים אמיתיים שמתנהגים בצורה אמיתית ומתוך מחשבה ולא הולכים כמו כולם. ייתכן שיקח זמן עד שחברותיך ידעו להעריך אותך על כך, אך גם לך ברור שזה שווה את זה. (כי את המצב הנוכחי אי אפשר להמשיך)
לכן, דברים לא צריכים לקרות בצורה קיצונית ואינך צריכה לנתק קשרים ולהתרחק מכל מי שאת לא מסכימה עם דרכה. את גם לא צריכה לצאת נגד כל אמירה על יהודה לוי או להביע את דעתך בכל דיון.
מה שאת כן יכולה זה קודם כל למצוא בנות נוספות שחושבות כמוך ויש כאלה מסביבך- צריך רק לפתוח את העיניים, ולחזק את הקשרים איתן. את דעתך את יכולה להביע בשיחות אישיות עם חברות ולא מול קבוצה, כי טבעם של דברים להתקבל יותר בצורה כזו.
ובעיקר, להיות מי שאת- בלי לדבר יותר מדי, בלי להכריז על דברים.
נכון, זה לא יהיה קל. אך אני מאמינה שמה שאת כל כך חוששת מפניו לא יקרה. חברותיך לא ידחו אותך כי הן אוהבות אותך לא בגלל שאת כן יוצאת או לא יוצאת עם מכנסיים. הן אוהבות אותך בגלל מי שאת. תוכלו להמשיך לבלות ביחד, תוכלי למצוא איתן נושאי שיחה משותפים, ועם בנות אחרות תשוחחי על דברים אחרים. ואם מדברים על דברים שלא בא לך לדבר עליהן- את תמצאי בבגרותך את הדרכים להימנע מכך- בלי רעש ובלי רוח ואל תחששי שזה יפגע בך. שוב, אולי בטווח הקצר, בת או שתיים לא יבינו אותך, אך בעתיד הלא רחוק רק יעריכו אותך על כך. (כמעט מיותר בעיני לכתוב שאת ההערכה האמיתית אנחנו לא מקבלים מהחברה… וכדאי לפעמים להזכיר את זה לעצמינו… ברגע שנשתחרר מהצורך לקבל הערכה מהחברה, ברגע שנאמין בעצמינו ובכוחות העצומים הטמונים בנו, יהיה לנו גם קל יותר להיות נאמנים לעצמינו)
ואני מאמינה שבמקביל יקרה עוד דבר.
את תתחילי להרגיש הרבה יותר טוב עם עצמך, יותר שלמה. קשה מאד לחיות בסתירה כל כך גדולה בין הפנימיות לחיצוניות, אך כאשר תיווצר הרמוניה בין השתיים, יהיה לך טוב יותר ובעזרת ה' תגיעי לשלווה.

יש עוד הרבה מה לכתוב בנושא. אם תרצי את מוזמנת לחזור אלי בכל נושא שתרצי.

בהצלחה, וחנוכה שמח.
ברוריה
brurya123@gmail.com