נמאס לי מהישיבה התיכונית שלי, לא מתחבר לתפילה ואני כל הזמן מבואס!

נו מה אני אמור לעשות עכשיו ,לבוא ולכתוב לך:
שלום שישיסיט שבוז ויקר…
ת'יודע,לכולנו קשה אבל בשביל זה אנחנו צריכים להתגבר, אל תדאג אתה תנצח
בלה בלה בלה?
או אולי, לנסות ולשכנע אותך שלא משנה מה שהרב אומר, הרב צודק וזה שאתה
מרגיש גועל נפש זה רק בגללך וכדאי שתתחיל ליישר קו?
בולשיט!!!
קראתי את המכתב שלך ואחר כך קראתי אותו עוד פעם ותכל'ס
טוב,לא נעים לומר כי בכל זאת אנחנו יוצאים כאן כנגד הממסד אבל אתה אשכרה צודק!
איך יהיה לך טעם בחיים, איזה סיכוי קטן להיות באמת מאושר בחיים במובן הכי
עמוק של המילה אם לא תתחיל לחשוב קצת עליהם ועל מה שאתה עושה או אמור
לעשות בהם?
ואם נוריד רגע את השורה שכתבת כבדרך אגב, שאתה נשאר בישיבה הזו בעיקר
בגלל ההורים שלך (ואולי מבחינתך אתה באמת לא מבין על מה כל הביגדיל,כולה
קיימת איזה מצווה קטנה של כיבוד הורים אבל מצד האמת זה שכל כך חשוב לך
לתת להורים שלך את התחושה וההרגשה שאתה לא לוקח אותם כמובן מאליו זה באמת
דבר מיוחד שגם אותו אסור לך לקחת כמובן מאליו וכדאי לך להתחיל ולהעריך
את המתנה הנפלאה הזו שהקב"ה הביא לך בדמות לב שנושם ומודע לדברים הכל כך
חשובים האלו)
אז אם נוריד את השורה הזו,גם אני במקומך הייתי מרגיש בדיוק אותו הדבר.
כאילו מה,ציונים? זה הסיפור?
בשביל זה אני צריך לעבור את הגהינום הזה?
בגרות בשורה התחתונה אפשר לעשות תוך חצי שנה,שנה וחנקת,אבל בכל אופן לא
בגלל זה בחורים נשלחים לישיבות וכן, אם אין לך שמץ של מושג למה המדריך
שלך קבוע בא אליך בבוקר ומוציא אותך מהחלום בשביל עוד יום מבאס ואתה יותר
מידי פעמים מוצא את עצמך מהרהר:
'מה אני עושה כאן לעזאזל' תוך כדי פלאשבקים מטורפים של סצנות בריחה
מ'הנמלטים',אין פלא שכל היום שלך צבוע בבאסה וגועל נפש.
מה שכן,אתה לפחות מספיק חכם ואמיתי בשביל לעצור רגע,לקחת כמה נשימות ולהתחיל
לחשוב קצת על החיים:
למה אני באמת יותר מידי פעמים מרגיש מבואס?
ולמה השיער של נינט והדיסק החדש של אמינם מעסיקים ומדברים אליי הרבה יותר
מאשר אלוקי נצור וברכות השחר?
רוב הבחורים בגיל שלך (ופחות או יותר זה ככה גם אצל הבנות) אפילו לא
חושבים על הדברים האלו.
נכנסים לחיים שלהם וחיים אותם על אוטומט:
קמים בבוקר, אוכלים,מריצים דחקות עם החבר'ה,לומדים,משחקים קצת,עוד קצת
צחוקים,שוב פעם אוכלים ויאללה לישון וחוזר חלילה, פעם ועוד פעם ועוד פעם
ואם זה לא היה כל כך עצוב, אז יכול להיות שזה היה מצחיק אבל הקטע שזה לא
זה ולא זה.
זה כואב,ומעצבן ומתסכל ואני אומר לך שבתור מדריך לחבר'ה בגיל שלך, גם אני
מוצא את עצמי יותר מידי פעמים מסתכל עליהם מהצד,תופס ת'ראש וחושב:
הלו אנשים, באמת לא איכפת לכם מהחיים שלכם?
באמת חוץ מציונים,בגרות ומידי פעם קצת מכבי ת"א, לא מעניין אתכם כלום?
הייתי אומר לך: אחי, יש לך 50 שקל? היית שואל אותי למה.
מה למה, מה איכפת לך, בקטנה נו,אני צריך 50 שקל
היית מעקם פרצוף, אבל יאללה,לא תיתן לאח שלך? וגם חפיף,כולה 50 שקל…
אבל אם הייתי אומר לך: גבר, יש עליך 150 שקל?
הופה, פה זה כבר סיפור אחר.
אחים מה אחים, אבל 150 שקל זה כבר ליגה אחרת.
פתאום היית מתחיל לשאול מה, מי, למה ואיך ואם לא הייתי עונה לך, היית גם
מתעצבן כזה, לא משהו רציני אבל…כן, צודק, מה זאת אומרת, זה כסף שלך!
אבל…אם נניח הייתי אומר לך: אח שלי, אני צריך שתמכור את הדירה של
ההורים שלך כי אני רוצה להשקיע בבורסה, כאן נשמה טהורה
היית ממש לוקח פסק זמן ואומר לי בלי למצמץ בכלל שאתה צריך לחשוב על זה
ואחרי שבוע שהיית שובר ת'ראש תוך כדי
רשימה מפורטת שהכנת לך מראש בעד ונגד, היית מחזיר לי תשובה וגם זה אחרי
שהיית הולך לשאול מישהו שאתה ממש סומך עליו.
למה?..מה קרה?
מה קרה? מה אתה פסיכי? מדובר כאן על הדירה שלי! מה נראה לך שאנחנו משחקים כאן?
אז אם זה כל כך פשוט למה אנחנו מקבלים מכתבים כמו שלך אחת ל…יותר מידי זמן.
כאילו מה, החיים שלנו שווים פחות?
הרי כולנו יודעים שאף אחד לא יודע מתי הוא הולך להחזיר ציוד, אחרי הכול
אנחנו לא חיים בשוויץ אלא בישראל, ועל זה בדיוק נאמר:
"ר' אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך.
שאלו תלמידיו את ר' אליעזר:
וכי אדם יודע איזהו יום ימות"?
אמר להם: "וכל שכן ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה"
רק מה, שאנחנו קוראים את המשפט הזה בתור עוד תשובה של 'חברים מקשיבים'
אנחנו ישר ממשיכים הלאה, כי מה, לא נעים לחשוב על זה, אבל אז אנחנו
שומעים על פיגוע שקרה ופתאום כל המשפטים האלו של חז"ל לובשים חיות ובאים
לנו בבום לפנים!
(מצד שני גם לא צריך להיכנס לסרטים על מוות ולשקוע בדיכאון בטח לא בתור
אנשים שמאמינים שיש בורא לעולם, שלפני הכול הוא גם אבא שלנו והכול מנוהל
בהשגחה פרטית)
אז במקום שנעצור רגע, ונחשוב מה אנחנו בתכל'ס עושים עם ההשקעה הכי חשובה
לנו בחיים, שהיא בעצם: החיים עצמם,אנחנו כמו חבורה של טכנוקרטים מטומטמים
פשוט ממשיכים הלאה.
כמה מאיתנו באמת עושים חשבון נפש כל יום?
אל תגיד שעה,חצי שעה כמו שנהוג בישיבות לסדר מוסר
אפילו 5 דקות,זה הכול.
הרב פינקוס זצ"ל, אומר שבזה שאנחנו לא עושים לפני השינה חשבון נפש של
לפחות 5 דקות אנחנו בעצם מראים שאין לנו מושג בעסקים.
כי במתמטיקה של החיים, אם השקענו רק 5 דקות של חשבון נפש ואחר כך
דפקנו שינה של 8 שעות ,נמצא שכל השינה שלנו הייתה בעצם המשך לעבודת ה'
וכל הזמן הזה נזקף לזכותנו.
אבל אם אתה קורא את השורה הזו ואומר לעצמך, אין לי מושג על מה אתה מדבר
והחשבון היחיד שאני מכיר קשור לאיזה מטורלל סטלן מיוון בשם
פיתגורס,אז ברור שכל הסיפור לא מתחיל בכלל.
לטחון ת'מוח על דברים גבוהים כולנו יודעים,אבל כמה מזה באמת נוגע לחיים
שלנו ברמת המעשה?
למה אתה מרגיש גועל נפש?
כי התרגלת לחשוב ולחיות מתוך הרגל,מכוח האנרצי'ה או כמו שהיטבת להגדיר זאת:
בגלל העט של הרב שלך ועל זה בדיוק הנביא אומר:
"ויאמר אדני: יען כי נגש העם הזה בפיו, ובשפתיו כבדוני, ולבו רחק ממני,
ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה".
וכך כתב בספר ראשית חכמה על דברי ישעיהו "ותהי יראתם אותי מצוות אנשים
מלומדה" – "ונראה שצריך האדם לחקור באמיתות למי הוא עובד ולמי הוא ירא,
כי העובד דרך מצות אנשים מלומדה פעם יעשה ופעם לא יעשה, ואם יבוא כותי
ויסתור אמונתו אפשר שינוצח".
אומר לנו ישעיהו (כביכול): שישיסט יקר: איך תהיה מאושר, איך תעבוד את
קב"ה עם חיות, איך תקום לתפילה מתוך חיוך ענק ענק על הפנים אם אתה לא
חושב בכלל?
הולכת לה שביעיסטית לאולפנה עם חצאית ארוכה, מרגישה שהיא עושה טובה לכל
העולם שהיא שומרת את זו הקצרה בארון בבית, ואז,אחרי הלימודים מגיע השעה
לאפטר-פארטי,וכל הצניעות נבלעת לתוך המבטים של חבורת קופים בגיל
ההתבגרות.
כאילו מה נראה לך, שאתה עושה טובה למישהו? שיושבים להם הבית דין של מעלה
וכותבים לך מכתב תודה עם לבבות וסמיילי?
אם היא רק הייתה יודעת שקודם כל היא שומרת על עצמה, על הרגשות שלה, על
הכוחות שלה אז ממילא היא גם לא הייתה מרגישה שהאולפנה שלה היא בסך הכול
עוד סניף של 'נווה תרצה'.
לא בא לך לקום בבוקר?
איך יבוא לך אם לא תחשוב אף פעם למה אתה צריך לקום בכלל בבוקר.?
זה מה שכתוב באיוב לה: "אם צדקת מה תתן לו. אם חטאת מה תפעל בו"
אנחנו עושים טובה למישהו?
התפילה, המצוות, כל העניין הזה שכתבת שאתה לא מבין איך האחות שלך מתחברת
אליו,זה הכול בשבילינו, בשבילי, בשבילך.
שב, שב קצת עם עצמך ותנסה לענות לעצמך במה אנחנו בתור בני-אדם שונים מבהמות?
חשבת על זה פעם? כי מבחינת המדע האדם הוא לא יותר מאשר בהמה משוכללת, זה
הכול,אתה יכול לענות לעצמך על זה? על השאלה הזו?
אומרים לך שיש לך הזדמנות לדבר עם מלך העולם, והוא הוא זה שהולך לקבוע
איך הפעולה שלך בסניף תלך, וכמה תקבל במבחן והאם באמת נצליח לעבור את
השנה מבלי שיקרה לנו משהו כואב או לאנשים שאנחנו אוהבים,חשבת על זה פעם?
לפני שבוע היה פה ג'ורג' בוש וכל העיר הייתה פקוקה בגלל איזה מטומטם מטקסס,
מטומטם מטומטם אבל אם היית מקבל מעטפה עם חותמת רשמית של משרד החוץ
האמריקאי וכתוב בה שנשיא ארה"ב רוצה לדבר איתך בסמול טוק בסוויטה שלו
בקינג דייויד, לא היית נושם מרוב התרגשות.
אמאל'ה! נשיא ארה"ב רוצה לדבר איתי!!!
רק מה, כל עוד 'לב מלכים ושרים ביד ה' ו'מלך מלכי המלכים' ימשיכו להיות
אצלך בגדר אוסף של מילים סתמיות, אין מצב שבעולם שהמצב שלך ישתפר.
שורה תחתונה,ת'שאל את עצמך אם אתה מאמין בתכל'ס, כאן ועכשיו שיש דין ויש
דיין ויש סיבה לעולם, כן או לא?
אם אתה באמת מאמין אז ממילא נוכל להמשיך ולעלות קומה,מזה בכלל תפילה ולמה
זה הדבר הכי ענק שיש לנו בעולם,הידיעה הזו שבוחן כליות ולב ממש מקשיב לנו
ומבין אותנו.
אם זה לא ברור לך, אז תשב ותברר את זה.
בקשר לחברים שלך שנראים לך מאושרים, אז כמו שכתבת, הם באמת רק נראים לך מאושרים.
לברוח ממסגרת זה אחלה בשבוע הראשון, גג שבועיים.
בשלישי הם כבר מתחילים לטפס על הקירות…
ובקשר למוזיקה הלועזית, רק נכתוב בקצרה שהיכל הנגינה שייך למקומות היותר
גבוהים שיש ביהדות.
איפה שנגמרות המילים, שם מתחילה הזעקה,עולם הצלילים.
אני יכול לכתוב לך עוד אלף עמודים,אתה יכול לשמוע עוד אלף שיחות ועדיין
מספיק שתשמע שיר לועזי אחד שיפלח לך ת'לב וכל מה ששמעת יימחק לך.
זה נקרא כערס של עכנאי.
עכשיו בוא נגיד שגם ראית את הקליפ שלהם, ובקליפ הסולן לובש צלב או משהו
אחר, ממילא תרצה או לא, אתה ישר מתחיל לפתח רגשות חיוביים כלפי העולם
התרבותי שלו.
תגיד, מה איכפת לי מה הוא חושב ומה הדיעות שלו, אני אוהב את המוזיקה שלו וזהו,
אז אם תתעמק קצת בנושא תבין שאין לך אפשרות לנתק את זה ואלו דברים שהולכים ביחד.
אם אתה מת על המוזיקה של פיפטי-סנט, כמה שתגיד עד מחר שהוא ככה וככה,
עדיין בשורה התחתונה תתחבר הרבה יותר לדיעות שלו מאשר מישהו שאין לך איתו
שום עניין.
לגבי הכלב שלך שנדבק עכשיו במוזיקה החסידית,אני במקומך
הייתי בכל זאת הולך על בונזו. יותר בריא וגם פחות כסף.
ובלי קשר, כדאי שתשב עם אחותך ותמצאו זמן לדבר, תנסה להסביר לה (לא לצעוק
עליה) למה זה מחרפן אותך שהיא נוגעת לך בדברים.
אז לסיכום: תתחיל לחפש את הטעם לחיים על ידי זה שתתחיל לחשוב עליהם.
היהדות היא ברוך ה' כל כך יפה, שבאמת צריך רק לטעום טיפה וכבר תתמכר…
ותתחיל לחייך, אם תחשוב על זה תבין שבאמת יש לך את כל הסיבות שבעולם
ברוך ה' אתה נושם!

שבת שלום ושנזכה להתבוננות ושמחה יהודית אמיתית!!!

אם יש לך משהו לשאול או לברר, מתי שבא לך.

אבינועם
avinoam811@gmai.com