נסיון שאני לא יכול לעמוד בו – לבנים

שלום לך

שאלת שאלה חשובה מאד ואנסה לענות. ממש מצטער על העיכוב הרב בתשובה.

ההתמודדות הזו עם פגם הברית היא מאד מאד נפוצה ושכיחה בגיל הנעורים ואין ספק שהיא התמודדות קשה מאד. אני מאד מבין את ההרגשה שלך שלא נראה לך אפשרי לשמור כל הזמן על העיניים, ויחד עם זה ברור שיש כאלו שכן מצליחים. האמת שזה מאד תלוי באדם, באישיות שלו, במקום בו הוא נמצא ובעוד דברים.

בכל אופן, יתכן בהחלט שאתה צודק לגמרי ואתה או נערים אחרים לא מסוגלים שלא ליפול בכלל.

האמת היא, שבכלל אין צורך להסתכל על התוצאות אלא על המאמץ. אם אתה מרגיש שעשית מאה אחוז מאמץ אז אי אפשר להגיד שנכשלת בנסיון – להיפך – עמדת בנסיון בצורה מעוררת השתאות – בסופו של דבר אין הרבה אנשים שמשקיעים מאה אחוז מאמץ בתפילה בכוונה או בלימוד תורה.

על כן, חשוב מאד שתשב עם עצמך ותחשוב – היכן אתה יכול להשקיע וכיצד. אולי אתה יכול לשמור לחלוטין על העיניים [ברחוב], אולי אתה יכול להמנע במשך מספר ימים גם אם אחרי אותם ימים אתה נופל וכן הלאה.

לסיום, אני רוצה להביא ציטוט יפה שראיתי ושמסכם את הדברים:

וגם חשבון הנפש אינו 'סביב המטרה', היכן אני אוחז, להיכן כבר הגעתי, אם אני רחוק מהמטרה או לא, אלא הוא 'סביב הדרך', האם עשיתי היום מה שמוטל עלי, ומה יש עלי לעשות מחר, מה הביא אותי היום להיכשל ומה אוכל לעשות כדי שלא אכשל מחר, ובמה עוד אוכל להשתפר.

(מתוך הספר "והאר עינינו" מאת הרב יוסף שלמה גולדשמיט)

ברכה והצלחה

טוביה
tsbias1@gmail.com