נעלם לי הרגש בתפילה על בן הזוג?

לק"י

שלום לך שיר!
לרוב אומרים ´צרת רבים נחמת יחיד´ למרות שנראה לי במקרה הזה זה לא בדיוק המשפט שאת רוצה לשמוע.
אז למה בכלל הזכרתי אותו?
כי אני חושב שמה שאת כותבת לנו עליו מובנה מכמה התמודדויות טבעיות לחלוטין.
ובכל זאת, עוד לפני התשובה, אני רוצה להגיד תודה.
תודה על זה שנתת את הצוהר הזה ומתוך זה חיזקת אותנו, ובעזהי"ת גם את הקוראים.

מה ההתמודדויות?
1. זוגיות שעדין לא מתממשת.
2. תפילה – כוונה.
3. תפילה שעדין לא מרגישים שהיא התקיימה.
4. מרוצת החיים.
5. שגרת ההרגלים.

["ואוו! עם כל זה אני מתמודדת?!"]
אני לא כתבתי את זה בשביל לבאס אותך, ממש לא, אלא כדי להראות לך כמה כיוונים שמהם ייתכן ונדע איך להתמודד עם המצב ולהחזיר את הרגש הזה שנעלם.
האמת, אולי זה לא יחזור אלא יהיה מעט אחר (ומי יודע אם הבחור יבוא עד אז, גם אם הוא לא יהיה על סוס לבן).

[1. זוגיות שעדין לא מתממשת]
למרות שממה שכתבת זה כנראה לא חלק מהענין, אני עדין חושב שזה יכול להיות משהו לשמור בתיבת הזיכרון אם תצטרכי את זה (אולי לחברה) בעתיד.
הרבה פעמים מחכים לזמן שבו הסטטוס כבר משתנה ל´זוגי´.
כל כך רוצים את זה ומרוב שרוצים הוא כבר מכרסם בפנים ולא נותן להתכוון במהלך התפילה.
זה נשמע הזוי כי זה אמור להיות הפוך, אבל זה לפעמים כמו ילד שמחכה למשהו שמרוב שהוא מחכה והא לא סבלני מספיק עד שזה מגיע וזה לא נותן לו להתכוון.
אבל מה קורה כשזה לא מגיע?
פה נכנסים לאותו תרדמת שאת אולי מזכירה.

[2. תפילה – כוונה]
לא מעט מתמודדים עם המציאות שקשה להתכוון בתפילה.
אם זה בגלל שגרת התפילה או בגלל מילות התפילה – קשה.
נכון, מן הסתם את אומרת את הבקשה הזו במילים שלך, או לפחות מתכוונת לזה בשפה שלך, אבל זה נמצא בתוך מסגרת התפילה שלפעמים לא כך פשוטה לכמה (וזה בסדר וטבעי שכן התפילה היא עבודת הלב ולא תמיד זה קל. לפעמים הלב טובע בתוך התפילה באופן חיובי ולפעמים מרגישים שזה מעט פחות חיובי ולא מצליחים להתכוון).
כשזה קורה עלולים להיכנס לתרדמת.

[3. תפילה שעדין לא מרגישים שהיא התקיימה]
בשונה מהנקודה הראשונה והשניה הנקודה הזו אולי מורכבת משני אלמנטים שהם מעט דומים לשנים הראשונים.
יש מצב שאת יודעת להתכוון ואין לך שום בעיה עם התפילה, מילות התפילה וכל דבר אחר.
יכול להיות שאת לא חווה תסכול מזוגיות שעדין לא התממשה.
אז מה כן?
את מרגישה אולי שהתפילה לא עוזרת ולכן את סוג של, בלי כוונה וממש לא במודע, מרימה ידיים ומעט מתייאשת מהתפילה על הזיווג, וזו התרדמת שאת אולי מזכירה.

[4. מרוצת החיים]
אם נסתכל על רובד נוסף, לפעמים אנחנו לא מיואשים מהזיווג שלא מגיע, לא מיואשים מזה שאנחנו לא מצליחים לראות עדין איך התפילה נענית. האמת, יש לנו כוונה סופר מעולה ומוכנים להמשיך ולהתכוון ברתת וזיע במהלך התפילה על בן הזוג, אממה, יש המון טרדות על הראש.
צריך לארגן את הערב בנות בדירה, הבוס מבקש שתעשי לו משהו מהבית והלימודים סוחטים לך את הנשמה, במיוחד לפני מבחנים.
בקיצור, בן הזוג הוא משהו שרוצים ולממש לא מתייאשים, אבל עם כל מרות החיים את מגלה את עצמך בסוף התפילה (אם זה בדירה, או שבגלל המרוץ הזה גם שכחת לצלצל בפעמון כדי לרדת בתחנה הקרובה) והופס, שכחת את לכוון על הבחור ההוא.
לאט לאט, במהלך המרוץ הוא מחליק החוצה ונכנסים לתרדמת.

[5. שגרת ההרגלים]
אולי מעל להכל, ונראה לי שזה ככה שזור מתחת לפני השטח בשאר השאלות, יש שגרת והרגלים שטובעים בתוכם.
רוצים ורוצים אבל קשה!
נכון, וזה אמיתי וזה גם כן התמודדות בנושא הזה של הרגש שאת מחפשת שוב, אבל לא לזה אנחנו מתכוונים.
לפעמים פשוט קשה עם השגרה.
את כל הזמן התפללת עד שבתוכך חיפשת שינוי.
הרי את רוצה לשנות את הסטטוס הזוגי שלך, את מחפשת שינויים אז לפעמים בתת מודע את עושה שינויים שקשורים לזה (ואני ממש לא מתכוון להיכנס לזה יותר מידי – אבל זה משפיע בכל כך הרבה תחומים כמו לבוש, איפור, תחביבים, מעגלי חברים ועוד).
אז יש לך את הכוונה, יש לך רצון ואת גם לא נכנעת למרוצת החיים, אבל הרצון לשינוי שינה משהו קטן וזה הרגש בתפילה, והופס (הפלא ופלא) הדרך לתרדמת נפרש בפניך.

שוב, כל זה לא נכתב לייאש אלא לראות מה הסיבה לכך שהרגש נעלם ומתו זה את מרגישה את הטוב ואת הסבבה שבמצב.

אז איך מחזירים אותו?
אחרי שמנתחים מה מביא לתרדמת קל לחשוב איך משנים את המציאות ומביאים את הרגש חזרה ואי לא שוקעים שוב בתרדמת.
זה בסדר לשחרר, וכן – ראוי וצריך להתפלל, אבל זה שאת מתפללת לא הופך אותך לבל"חית.
ההבדל הזה מבחוץ לפעמים ברור, אבל לא תמיד כשנמצאים שיא הבפנים (ומה נעשה שלא כל אחת רוצה להיות [ה]בל"חית בחבורה).
לכן, שחררי ותדעי שזה יבוא בעיתו ובזמנו, אבל לא להתייאש ולהבין שהבחור עדין בדרך וגם לו יש מכשולים לעבור בדרך לנסיכה שלו (אל תדאגי, את גם תהיי לו למלכה).
ב"ה בגרנו ואנחנו יודעים מהי סבלנות, רק צריך להתאזר בה ולזכור אותה.
אפשר להיות ריאליסטיים ולדעת שהתפילה אחת לא דומה לרעותה (וטוב שכך!), ולכן אם ירדת שניה מסוס הכוונה והרגש בבקשה על בן הזוג, זה לא אומר שאת לגמרי למטה ותכיני את עצמך (מחשבתית) לתפילה הבאה שאז גם תבקשי.
ולא, לא צריך שיזלו דמעות מלחייך כל תפילה.
ומה עושים כשמרגישים שהתפילה אחרי שלוש- ארבע שנים לא מתקיימת?
מסתכלים אחורה ורואים כמה את יותר מבינה מה את מחפשת, כמה אצלך זה כן משפיע ומבהיר לך איך נראה אותו נסיך (שאם תנהגי בו בחיי הנישואין כמלך את בוודאי תהיי לו למלכה, אם לא יותר), גם אם את עדין לא מצליחה לראות את הפרצוף החמוד שלו.
כל זה טוב ויפה עד למרוצת החיים ושגרת ההרגלים, ולכן פה חשוב לזכור שאפשר לעצור מעט לפני התפילה ולהיזכר על מה רוצים להתפלל, לשבור את שגרת המילים והמחשבות ולפעמים להתמקד במשהו קטן – שהדייט יהיה טוב, שהוא יהיה מנומס או לא ידע מה. זה כבר בחירה שלך.

אמנם יצא מעט ארוך וזה רק קצה המזלג בנושא הזה, אבל יש פה נראה לי קצת חומר למחשבה שאולי מעצם הבירור ידליק חזרה את אותה שלהבת רגש וכוונה שאת מחפשת.

אם תרגישי שאת רוצה שנרחיב עוד בשאלה הזאת, בנושא הזה או בנושאים אחרים תרגישי בנח לפנות.
הרבה הצלחה, ואל תדאגי הוא בדרך (הוא גם כן צריך להתכונן),
נתנאל
netanelweil@gmail.com