נפרדנו

שלום לך,
אני קוראת את מה שכתבת ומאוד מבינה את התסכול, והכאב.
אהבה זה דבר נפלא,
החיבור, הדיבור, החווית המשותפות, הרגש שמתעורר וצמא לעוד,
השמחה בהערכה ההדדית.
זה נפלא שזה ככה וזה כואב עד בלי די כשזה מפסיק באופן חד צדדי.
ונשמע שזה מה שקרה לך,
אני מכירה את המחשבות של "אם רק היתי עושה כך וכך" "ורק אם זה היה אחרת ב..",
אני חושבת שלא כדאי לתת למחשבות האלו להכנס,
לא כדי כי זה מחליש אותנו,
מכניס אותנו למצב שהקשר לא הופך להיות הדדי, שבו שני הצדדים רוצים בו,
אלא חד צדדי שבו יש צד אחד שמושך ולא מוותר.
אני כותבת את זה ויודעת עד כמה המשפטים האחרונים כואבים,
אבל כנראה הם אמיתיים.
דווקא בגלל מה שכתבת שהייתם ביחד שנה ואני מניחה שבשנה הזו הספקתם להיות הרבה ביחד.
הוא מכיר אותך.
מכיר וכנראה יודע שעכשו הזמן שלו לבנות את עצמו, את הזהות שלו כנאמן לעצמו. ויכול להיות שהוא מרגיש שקשר זוגי שבו הוא מחויב לעוד מישהי יבלבל אותו.
עכשו את שואלת איך להתגבר?
אז קודם כל זה באמת לא קל. לא קל אבל אפשרי.
אהבה זה רגש, וכמו שאפשר להגביר אותה ע"י חוויתו משותפות, דיבור, פגישות, מגע הודעות וכד´, באותה דרך הפוכה אפשר לגרום לה לדעוך. זה נכון שזה לוקח זמן אבל זה אפשרי.
אני מבינה שזה קשה להשלים עם זה, מבחינתך יש פה איזשהו צד של פספוס, שאולי היה יכול להיות אחרת. כנראה ה´ רוצה להגיד לך שזה לא הכיוון. לא שם צריך לחפש.
את צודקת שכדי להמשיך צריך הרבה אמונה בהשגחה פרטית, אמונה בשביל המיוחד והמסודר שה´ סולל לכל אדם,
אמונה בכך שלמרות שאנחנו לא יודעים איך ולמה וכמה אנחנו מאמינים שלכל אחד ואחת יש פה תוכנית אלוקית.
ובע"ה יתחדשו הכוחות ויתחדש הכח והחשק להתחיל משהו חדש,
ובעלך שנמצא איפשהו שם, אם היה יכול להגיד לך,
היה אומר שתחכי לו,
שהוא רוצה לאהוב אותך ולהשקיע בך,
ושאת תוכלי להתגבר על הקשר הזה.
יקח זמן אבל זה יקרה.
בהצלחה בינתיים.
את מוזמנת לפנות אלי למייל ,
tepernaama@gmail.com