נשבעתי שלא אסלח לו!

בס"ד

שואלת יקרה!
ראשית ברצוני לחזק אותך על כך שקיבלת על עצמך את קריאת שמע שעל המיטה – ל"תפילה" זו יש חשיבות רבה גם במובן הפשוט (בלי להכנס לנסתרות..) בכך שלאחר יום ארוך, ובד"כ מעייף, אדם עולה על מיטתו ומוסר נפשו ונשמתו לבורא עולם בזיכוך, "בידך אפקיד רוחי" ,לאחר שמחל וסלח לכל בני האדם הסובבים אותו, כעת יכול לישון מתוך מצב של [שלמות נפשית] .
ואת מתארת מצב בו השלמות הזו נפגמת! מישהו פגע בך ואת לא יכולה לסלוח לו, ועוד יותר מזה ה"מישהו" הזה [הוא אחיך!], כעת נענה בשני מישורים:
מבחינה הלכתית- עלייך לנסות ולשכנע אותו לבקש מחילה ובכך תוכלי לסלוח לו. באם הוא לא יתרצה להתנצל, עליך לגשת לשלושה אנשים שמבינים בענייני נדרים, ולעשות "התרת נדרים" דהיינו: לגולל את סיפורך, והם ימצאו לך פתח חרטה – והנדר יופר.
אך אני, באופן אישי, לא הייתי מסתפק בכך! הרי סוף סוף מדובר פה באחיך, אתם גרים(אני משער) באותו הבית, כיצד אפשר לחיות כך, כשיש מתיחות כ"כ גדולה?? הלכך , יש לנסות ליישר את ההדורים, לעבוד על מידת הסלחנות והסובלנות אחד כלפי השני, ספרי לו שברצונך [כן] למחול לו, ומבחינתו זה רק להוציא מילה קטנה.. כשהמצב ב"ה יפתר – תחושו טוב הרבה יותר!
ובאופ כללי לגבי ברכות ותפילות, כמובן שצריך להשתדל לכוון ולהתכוון לכל מילה, אך גם אם לא – אין להמנע מלהמשיך לומר את התפילה, שהרי ""משלא לשמה יבוא לשמה", וחוץ מאחיך יש עוד הרבה אנשים שאת [כן] סולחת להם [באמת] !
אז למה למנוע מהם את הזכות הזו ? 🙂
בהצלחה ובשורות טובות!
קובי – צוות ישיבת מעלות
abta_e@shoresh.org.il