נשברתי… חייב עזרה דחוף

שלום לך.
אני מבין שאתה במצב שקשה לך לראות איך יוצאים ממנו. לא קל לרוץ אחרי משהו כל החיים ובסוף להבין שזה היה בלון נפוח סתם.
אני אגיד לך את זה במפורש ומקווה שתקלוט את העניין לאט לאט: הקב"ה לא עובד אצלנו. זהו. זה כל הסיפור. התמונה היא פשוט הפוכה: אנחנו עובדים אצלו. אבל אנחנו לא עובדים בתנאים שלנו, עם הפרשות לפנסיה ותנאי שכר.
לעיתים לצדיק טוב ולעיתים לצדיק רע. למה? חשבונות של הקב"ה. איננו מסוגלים להבין את כל דרכי ההשגחה. לעיתים הוא מחליט שהדרך שלנו להתקדם הוא על ידי שהוא מראה לנו את הדרך הנכונה ורוצה שנדע להיות מלאי מוטיבציה ולרוץ על זה בשיא הרבק, ולעיתים הוא מנסה אותנו ובודק לא אם נרוץ על זה אלא אם נדע להיות בעלי ענווה כשנראה שזה בעצם לא היה זה.
בשנה שעברה ניסיתי להתקבל לשני בתי ספר, ללמוד מקצוע שחלמתי עליו כבר ארבע שנים. היית בטוח שזו שליחותי בעולם ולשם הקב"ה מכוון אותי. אבל לא התקבלתי לאף בית ספר. יכולתי במצב הזה כמוך להתיאש, לחשוב שהקב"ה מבאס אותי ושונא אותי. אבל בחרתי, וזה הבחירה שלנו שלי ושלך – בחרתי שלא להתיאש. בחרתי לנסות ולבחון את דרכי מחדש, להתיעץ, לנסות שוב, להשתדל יותר, לפתוח את האופציות מחדש. כיון שהקב"ה לא עובד אצלי האמנתי שלא משנה מה קורה הוא שם מכוין אותי לאן שהוא רוצה, ומה שיהיה בסוף – רק הוא יודע.

נכון, להגן על המדינה זה משהו מאד חשוב ואידאליסטי, ובאמת הגיוני שתחשוב שאתה שייך לאידאל הזה. אבל כשזה לא קורה, האם זו סיבה לבעוט בקב"ה? בגלל ש[אתה] החלטת שזה מה שהוא מייעד לך – הפלת את עצמך בפח! מניין היית כל כך בטוח בנכונות ההחלטה שלך? איננו יודעים מה הקב"ה רוצה בשבילנו. אין לנו נביאים שיגלו לנו מהו השליחות שלנו ולכן אחת ממשימות החיים שלנו הוא לגלות את השליחות שלנו. יש שמגלים זאת מהר אבל שליחותם קשה ויש שמגלים זאת לאט מאד ושליחותם יותר קלה. ויש שלא מגלים זאת בכלל.

ר´ צדוק הכהן מלובלין מחדש ואומר שיתכן שאדם יראה סיעתא דשמיא במעשיו בכל ימי חייו ובכל אשר הוא הולך ולכן הוא בטוח שהקב"ה איתו והוא עושה את הדבר הנכון, אבל לא! מתברר שמה שקרה לו הוא ש"בדרך שאדם הולך בה מוליכים אותו". כלומר שכיון הוא בחר בדרך מסוימת הקב"ה מוליך אותו ועוזר לו בדרך למקות שיתכן שזה לא הדרך הנכונה. בלעם הרשע רצה ללכת לקלל את עם ישראל וכיון שהתעקש הקב"ה נתן לו ללכת! ועל זה אומרים חז"ל "בדרך שאדם הולך…".

ועכשיו מה? אתה כבר לא מאמין שהוא קיים. דע לך שאתמול קבלתי מכתב מילדה בת 15 שכותבת שאין השגחה פרטית. היא קראה איפשהו שאין השגחה פרטית והקב"ה בכלל לא דואג לה ברמה האישית. זה נראה שהיא חיה עם זה טוב, ולא מתלוננת כשלא הולך לה. אתה חושב שלא יתכן שאין השגחה פרטית ולכן אתה כועס ורוטן על שהמשגיח לא דאג לך. אז נסה לתאר לך שאין השגחה פרטית, ואז לא תהיה מאוכזב…
אני לא מתכוון לזה ברצינות. ברור שיש השגחה פרטית. אבל אני רוצה להראות לך שהכל עניין של הסתכלות. אין ספק שהיה לך משבר גדול באמונה שלך בעצמך ובמה שתכננת, אבל מה זה קשור לאמונה בקב"ה? העולם הזה הוא חסר, יש בו בעיות כי אי אפשר שיהיה עולם מושלם, אז לא כולם יכולים ללכת לקרבי. מה לעשות? האם בגלל זה הקב"ה לא קיים?

האמונה בקב"ה אומרת שכל מה שה´ עושה הכל לטובה. הכל לטובה. כשהגיע ר´ עקיבא לעיר אחת אף אחד לא הכניס אותו פנימה לארח אותו. הוא ישב בחוץ עם חמורו תרנגולו ונרו ורצה לעשות שם את הלילה. פתאום באה רוח וכבתה את הנר והוא אמר: "כל מה שעושה הקב"ה – לטובה" למרות שרצה ללמוד תורה. ופתאום בא אריה וטרף את חמורו ואחר כך חתול ואכל את התרנגולת והוא עדיין אמר "כל מה שעושה הקב"ה – לטובה". הוא לא יודע מה הקב"ה מתכנן בשבילו, והוא לא כועס על הקב"ה שהרס לו את הערב… בסופו של דבר התברר שבזכות מה שקרה לו הליסטים שהגיעו לעיר לא גילו אותו וכך הוא ניצל.

מי יודע למה אתה לא הולך לקרבי? אולי הקב"ה הציל אותך מהשפלה שם? אולי הציל אותך ממוות טראגי? אולי השליחות שלך גדולה יותר? אולי היא סתם שליחות אחרת?
אבל אתה החלטת לעשות ברוגז – לחלל שבת ולא להתפלל וכו´. המחשבה שלך היא כאילו שעכשיו אתה מכאיב לקב"ה בזה שאתה מורד בו. זו מחשבה לא כל כך הגיונית כי הקב"ה הוא מושלם, שום דבר לא פוגע בו… אתה בעצם חושב שאתה עושה הכל בשבילו, כאשר הוא נתן לנו את המצות בשבילנו – כדי שנתעלה ונתקדש.

מקווה שיש לך כאן מספיק חומר למחשבה.
אתה יכול לפנות אלי באי מייל כשתרצה.
יקיר
yockir@smile.net.il