שלום! עד לפני כשנה בערך הסתובבתי עם חבריה שמשתמשים בסמים (הרוב דברים ממש קלים אבל חלק עברו לדברים קצת יותר קשים) כי באולפנא שלי אני ממש לבד ואין עם מי להיות שם. חשבתי לעבור לבית ספר חילוני שיש לי שם הרבה חברים אבל בכל זאת החלטתי להשאר איפה שאני. לפני כשנה אחרי משהו שקרה ראיתי מה שהסמים עושים לאנשים והזדעזעתי. ואחרי המקרה הזה נשבעתי שיותר אף פעם לא אחזור להסתובב עם אנשים כאלה… (אני בעצמי אף פעם לא נגעתי בסמים.) אבל כבר שנה אני כל הזמן לבד ובוכה ומתגעגעת לחברים שלי והם ממש חסרים לי. בהתחלה חשבתי שהזמן ירפא אבל כבר שנה אחרי שנתקתי קשרים עם כולם אני עדיין בוכה כל הזמן ומתגעגעת ונראה לי שאני אחזור אליהם עום הפעם…אני לא יודעת אם אפשר לענות על זה משהו בכלל. בכל אופן תודה על ההקשבה ומצטערת על האורך….(הדוא"ל מפוברק אשמח אם תענו באתר)
בת אולפנא 'לבדית' יקרה!
לא! בבקשה לא! התגברי על עצמך, התעצמי ושאבי כוחות- ואל תחזרי לאותה חבורה שאליה את כל כך מתגעגעת- זהו אוצר שמור לרעתך.
יהיה לך נעים וטוב וחמים מלמעלה- והנזק יחלחל עמוק פנימה. בבקשה, אזרי עוז והמנעי מצעד זה.
ועכשיו, בואי ננסה לפתור את בעית הלבד שלך- ממקום אחר!
ברור שכשאנחנו חשים בודדים- ולא מוצאים קשר וחיבור עם סביבתינו, אנו נוטים למצוא פיתרונות קלים ולהקלט בחברה שיותר זמינה לנו. (גם אם יש בה חסרונות כפי שציינת בעצמך.) אבל העומק האמיתי הוא לברר- מדוע בעצם את כל כך לבד באולפנא? (אם אינך רוצה בקשר עם חברת הבנות שם או בסניף (אם את חברה בו, ואולי זה רעיון טוב להכנס למסורת של תנועת נוער!) או שמסיבה כל שהיא לא נוצר הקשר הזה ולכן את נצרכת לחברה חלופית?
נשמח לעזור לך בענין – אם תספקי לנו יותר מידע ואולי, יחדיו, נצליח למצוא חברה שתהיה גם נעימה וגם בונה וחיובית. מה דעתך?!
בהבנה והבטחה –
עמדי בנסיון! את יכולה!!
ברכה.
