מכירים את זה, בעיקר כשמגיעים לנקודת קצה בחיים, אנחנו שואלים את עצמנו "איפה כל זה התחיל?".
אנחנו מנסים, חושבים ומתאמצים הרבה למצוא את נקודת ההתחלה, בהנחה שאם נדע מה הייתה נקודת התחלה- נוכל לתקן את המציאות הנוכחית.
השבת, פרשת ויחי, אנו נפרדים מאבא יעקב.
סמוך לפטירתו, יעקב מכנס את כל ילדיו (לאחר הפרשה הקודמת- גם את בנו יוסף) ומברך אותם כל אחד כפי כוחו ומעלתו.
מתוך אמונה כי 'מעשה אבות סימן לבנים', יש להבין כי ברכה זו משמשת מודל להבנה כי אין אחד שווה לאחרבתכונותיו, מחשבותיו וידיעותיו.
אבל, וכאן מגיע האבל הגדול, חוסר אחידות איננה תירוץ לחוסר אחדות.
לאן אני חותרת?
למעשה, הפרשה שלנו חושפת אותנו לנקודת ההתחלה לכלל הגלויות שלנו בתור עם. רגע לפני השקיעה בגלות, מצייד אותנו אבא יעקב בהבנה חשובה:
גם במצבים של שוני בין אחד לשני, יש עניין להתכנס ולהישאר עם, משפחה.
השבוע, ציינו את עשרה בטבת, לכאורה צום מיותר שהרי לא חרב שום דבר בתאריך זה, 'בסך הכל' החל המצור על ירושלים.
ברבות השנים הובן לכולם שמה שהתחיל במצור- נגמר בחורבן.
שוב אנחנו רואים, היכולת לעמוד על נקודת ההתחלה של הדברים- משפיעה על ההתמודדות שלנו עם המשך הדרך.
ואיך זה קשור אלינו?
א. אחדות אחדות ואחדות – בימים שהאויבים שלנו מנסים להכניע אותנו פיזית ומוראלית, אחדות היא מקור כח – לכל אחד בפני עצמו ולכולנו בתור עם. בדוק.
אם הגלויות כולן התחילו מתוך אחדות, הגאולה תבוא מתוך אחדות.
ב. "אם לא אנסה להבין מי אתה, אז איך אני אדע מי אני?" (איזי שם, שם) – מתוך הבנה והכרה בשוני: לכבד אחד את השני, להקשיב אחד לשני, ולמי שרוצה לעלות קומה- לאהוב אחד את השני.
ג. "עברנו את פרעה: נעבור גם את זה.."- נמשיך להאמין כי ככל שגוברת בנו ההרגשה שהמציאות קשה ו" אי אפשר יותר"- גאולתנו קרבה ובאה.
יש לכם עוד רעיונות איך זה קשור אלינו? אשמח ללמוד מכם ושתרשמו בתגובות.
שבת שלום ובשורות טובות!
מעיין, וחברים מקשיבים
maayanbk@gmail.com
