בתפילות יוה"כ וגם לפני קריאת שמע (לפחות בחלק מהנוסחים). יש קטע שבו צריך לומר שמוחלים לכל מי שחטא כנגדך. השאלה היא: האם לכאורה המחילה חלה גם על מי שעדיין ממשיך לחטוא בעניין זה או על מי שלא התחרט על חטאו ולכאורה איש כזה לא יענש על חטאיו ואם כן מדוע ראוי שיהיה כך? או שאולי ימחל לאדם רק אם יפסיק לחטוא יתחרט ויחזור בתשובה על חטאו.
שלום וברכה,
יש ימים שלכל אחד קשה לסלוח, פגעו בו, רמסו את כבודו, והוא עוד צריך להגיד "הֲרֵינִי מוֹחֵל לְכָל מִי שֶׁהִכְעִיס וְהִקְנִיט אוֹתִי אוֹ שֶׁחָטָא כְּנֶגְדִּי, בֵּין בְּגוּפִי, בֵּין בְּמָמוֹנִי, בֵּין בִּכְבוֹדִי, בֵּין בְּכָל אֲשֶׁר לִי, בֵּין בְּאוֹנֶס, בֵּין בְּרָצוֹן, בֵּין בְּשׁוֹגֵג, בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין בְּמַחֲשָׁבָה, בֵּין בְּדִבּוּר, בֵּין בְּמַעֲשֶׂה"…
זה קשה – ואפילו קשה מאוד.
אך דווקא בגלל הקושי – זהו בדיוק האתגר!
האתגר הוא למרות שפגעו בך, למרות שחטאו כנגדך, ובאמת לא היו בסדר – למחול, לסלוח. אדם שמצליח לעשות דבר זה עובד על מידותיו, ומעביר על מידותיו, ומתדבק במדותיו של הקב"ה.
אכן, זה אתגר.
ישנו מדרש שאומר: "במדה שאדם מודד, בה מודדים לו. אברהם ליוה מלאכי השרת, שנאמר, ואברהם הולך עמם לשלחם (ברא' יח טז), לפיכך ליוה הקדוש ברוך הוא את בניו במדבר ארבעים שנה".
אם אנו נרחם על אחרים, ונסלח להם, למרות שאולי לא כל כך מגיע להם – גם לנו יסלחו בשמים למרות, שאולי, לא כל כך מגיע לנו.
בזמן שאדם חוטא לחבירו – הוא צריך לעשות תשובה שכוללת 2 סעיפים:
א. בקשת סליחה מהקב"ה.
ב. בקשת סליחה מהאדם שפגע בו.
מה שאנו מוחלים לו זה כדי שלפחות מצידנו, הוא לא יענש בגללנו, וזה בדיוק מה שכתוב בהמשך "וְלא יֵעָנֵשׁ שׁוּם אָדָם בְּסִבָּתִי", וכי אנו רוצים זאת על מצפונינו, שנגיע לעולם האמת ונראה שם אדם ממרר בבכי, ואומר "לא הכניסו אותי בגלל שלא סלחת לי…"?
אמנם, כל עוד שלא יתחרט מחטאו, הוא יענש בדיני שמיים, אך לא בגללנו, אלא לגמרי בגלל עצמו.
אם הוא ממשיך לחטוא, אין זה אומר שאנו צריכים לשנוא אותו ולא לסלוח לו, אלא אפשר לסלוח, ולדאוג שהוא לא יעשה זאת שוב, בין אם זה ע"י דיבור איתו, עם חברים שלו, בין אם זה בדרכים אחרות, אין שום סיבה שנסכים שמישהו יפגע בנו – אבל בליבנו, אנו צריכים ככל שאפשר למחול ולסלוח.
ובעז"ה, כשם שנחרב בית מקדשנו בשנאת חינם, בגללנו, ישוב ויבנה באהבת חינם, בזכותינו!
מתי, חברים מקשיבים
