שלום!
קודם כל, תודה רבה על האתר! באמת שהוא הפך לאחד האתרים המועדפים עלי(:
יש לי כמה דברים שמעיקים עלי, אני לא בטוחה שזה המקום, אבל זה המקום היחיד בערך..אז(:
קודם כל, אני ממש מפחדת לשאול שאלות בנושא של אמונה. לא בדיוק פחד, אבל יש חשש מסויים.. הייתה תקופה ששאלתי אבל בסופו של דבר הגעתי למסקנה שאני פשוט צריכה להאמין בתור עובדה, עם הרבה פחות הבנה. הבנתי שעם השאלות זה לא ילך. הרבה פעמים,לדוגמה בתפילה,שפתאום חולפת מחשבה כלשהי אני מיד מנסה לשכוח כדי שלא יבלבל אותי ויעציב אותי.
לא נעים לומר, אבל אני במצב הזה מעל לשנה, ועם כמה שהתכחשתי(כל השיחות באולפנה אפילו לא נכנסו לאוזן אחת..),התעלמתי- בלי שהתכוונתי הגעתי למסקנה שפשוט אי אפשר ככה. במשך כל הזמן הזה נשארתי אותו דבר(במקרה הטוב, במקרה הרע..). אני יודעת שככה זה לא יכולה להימשך, או שכן או שלא. אני יודעת שמתישהו כשאני אגדל אני כבר לא אצליח להתעלם מהשאלות, וכשזה יקרה- זה כבר יהיה לגמרי מאוחר.. אני יודעת שיש את ה', וגם מאמינה בו, באמת! אבל לא הולך לי עם כל הקטע..
ועוד משהו(אולי קשור ואלי לא..),אני לוקחת דברים קשה. ממש קשה. כל דבר שאמרו לי או שהרגשתי יעבור אצלי בדיקה במשך הרבה מאוד זמן. ואני גם נפגעת מ-א-ו-ד מהר,אני לא מראה, אבל הרבה פעמים ממש קשה לי. היום יש לי פחות עם מי לחלוק דברים, אז קצת יותר קשה לי מתמיד(:
אני מקווה שהצלחת להבין למרות האורך והבלאגן(:
תודה רבה!!
בעז"ה
[שלום לך שואלת יקרה!]
תודה על הפתיחה המחממת,
וסליחה על העיכוב בתשובה, מקווה שעוד לא התייאשת.
כל ערעור שלנו בחיים, על מוסכמה או הרגל שלנו, גורם לנו לחוסר נוחות.
כבני אדם אנחנו לא אוהבים שינויים- מאחר שהם מביאים אותנו לחוסר ודאות ולתחושה ´שהענינים יוצאים משליטה´, זה נכון בדברים פשוטים,
ובטח ובטח כלפי דברים גדולים ויסודיים בחיינו כאמונה.
הפחד שלך לשאול, הוא הגיוני,
זה פחד מלטלטל את שורש החיים.
אז קודם כל, כל הכבוד על האומץ לעצור רגע, ולשאול.
[אמונה]
מהי אמונה?
הרב קוק מסביר לנו שהאמונה אינה מצויה בשכל ולא ברגש, אלא קשורה דוקא לנשמה:
["האמונה אינה לא שכל ולא רגש, אלא גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה"],
מהי נשמה?
נשמה זהו אותו "חלק אלוקה ממעל " שהוטבע בנו בטרם ירדנו לעולם,
כמו שיש מטען גנטי מההורים, כך יש בנו "מטען גנטי"- נשמה אלוקית, מאבינו שבשמיים.
והחלק הזה שקיים בנו הוא הרבה מעבר לבחירה, הוא הרבה מעבר לשכל וגם הרבה מעבר לרגש,
ממש כמו שאף אחד לא שאל אותך איזה תכונות גנטיות תקבלי, וזה גם לא ממש ניתן לשינו,
כך נשמתנו,
מצויה בנו, פשוטו כמשמעו.
לפי זה [האמונה היא הטבע שלנו!]
אם האמונה היא הגילוי היותר עצמי של מהות הנשמה- שזה אומר בשפת העם- שהאמונה זה ההוצאה לפועל של הנשמה,
והנשמה כפי שהסברנו טבועה בנו,
אז גם האמונה בעצם טבועה בנו.
הצלחת לעקוב עד פה??
אז למה בכל זאת יש לנו שאלות באמונה?
ולמה לא הכל כזה ברור וטבעי?
ולמה אנחנו לא מרגישים את הנשמה חזק? (כמו שלמשל אנחנו מרגישים את התכונות הגנטיות האחרות שלנו)
כי העולם הזה סוחף, ויש בו חול.. ובקלות בקלות אפשר להישחק.
אני חושבת שכדי לשמוע את הנשמה וממילא גם להרגיש את האמונה-
צריך לתת לזה מקום בחיים שלנו.
הנשמה מתגלה אלינו בין השאר ברצונות טובים שעולים בנו, ברגע של התרוממות בשבת קודש, בחרטה שלאחר מעשה שלילי, באהבה שלנו לסובב, בנתינה.. ועוד ועוד.
[הנשמה זה הטוב שבנו.]
ברגע שניתן לטוב הזה מקום שנגדל אותו, שנתייחס אליו, שננסה להקשיב למסרים הפנימים שלפעמים עולים בנו (רצונות להשתפר, רצון לקרבת אלוקים),
נראה פתאום שאנו הרבה יותר מחוברים לעולמינו הפנימי- לעצמינו,
והאמונה?
ממילא תגדל.
מכיון שהנשמה והאמונה קשורות זו בזו, אז האמונה תתחזק, כשהנשמה תבוא יותר לידי ביטוי.
האמונה כל כך טבעית לנו, ששום הוכחה שכלת לא תעשה מה שהקשבה פנימית פשוטה, וחיזוק ביטויה של הנשמה, יעשו.
עד כאן בעניני אמונה,
אבל כל מה שרשמתי מתקשר ממש להמשך שאלתך..
הנשמה שלנו זה העצמיות שלנו, זה החלק היותר גבוה שלנו,
ברגע שאנו מחוברים יותר לנשמתנו- אנו מחוברים יותר לעצמינו,
אנו נגלה יותר משמעות בחיינו,
נהיה מלאי כוחות יותר,
נהיה שמחים יותר, בריאים יותר, חזקים יותר,
איך כל זה קשור?
כי ההתחברות פנימה לעצמינו ולנשמתנו,
זו הפעולה ההפוכה בדיוק למה שאת רושמת- מפיזור החוצה, מפגיעות יתר, מלחץ חברתי ומאיבוד עצמיות.
פגיעות יתר מהסביבה ועיסוק רב ב: ´מה אמרתי, ואיך הגיבו לי, ואיך זה היה נראה, ומה אנשים הבינו מזה´- זה בדיוק ההפך מלהיות מחוברת לעצמיות שלי.
ברגע שאת יודעת מי את ומה את שווה, את נהיית יותר חסינה, לא אכפת לך מכל מילה או פרצוף שעושים לעברך, את נהיית חזקה ושמחה הרבה יותר.
אז איך מחזקים את זה?
מחזקים נקודות טובות שבך,
מחזקים כישרונות,
מאמינים שאת מיוחדת בכל העולם ואין עוד מישהו בדיוק כמוך,
מבינים שהקב"ה מאמין בך- ובדה שב"ה את מתעוררת מדי בוקר.
אז אם הקב"ה סומך עלייך, בטח שאת יכולה לסמוך על עצמך.
מקווה שתמצאי עם מי לשוחח על הדברים, סתם כדי לפרוק בדרך, ואם לא תמצאי אדם כזה בסביבתך, את תמיד יכולה לדבר עם ה´, לבקש ממנו ולשתף אותו,
לא תאמיני כמה שזה יכול לשחרר.
תוסיפי לעשות טוב, תנסי להיות גדולה- כי יש לך נשמה גדולה גדולה.
מקווה שהייתי לעזר.
פה לשאלות..
צופיה
tsofia641@gmail.com
