ספרים חיצוניים – בסדר?

שלום,
הספרים החיצוניים אינם מקשה אחת שניתן להתייחס אליה בצורה אחידה, אלא יש לחלק בין הספרים השונים. לדוג´ הספר בן סירא מצוטט בגמרא, ואין בו כלל בעיה. הסיבה שהוא לא נכנס לתנ"ך היא שהוא נכתב ללא רוח הקודש אך אין בו בעיה כלל מצד תוכנו. כך גם לגבי ספרי מקבים (א-ד למרות שיש הבדל בזהות הכותב של כל אחד מספרי מקבים) ויהודית שאין כלל בעיה בתוכן, ורק יש לזכור שאין להם את תוקף וקדושה כמו התנ"ך.
ישנם ספרים שמקובל ע"פ המחקר שהם משקפים את אמונת הכתות השונות שהיו בבית שני (צדוקים ואיסיים). כך לגבי ספר היובלים ספר חנוך וספרים נוספים, וכאן חשוב להיות מודע מראש לעובדה מי כתב אותם. אמנם אין בעיה הלכתית בקריאתם אך יש לשים לב לשינויים בתפיסה ובאמונה ולדעת את העובדה שדברים אלו באים לידי ביטוי בספרים.
לגבי ספרים של הנוצרים אזי בעניין זה יתכן וקיימת בעיה הלכתית, ואין ראוי ללמוד אותם. אך יש שמתירים לצורך לימוד היסטוריה או מחקר כאשר מדובר במקרה שוודאי אין הקריאה נובעת מלימוד תוכני של הספרים.
רק טוב,
אוהד.
ohad_fix@hotmail.com