אני מרגישה שלא מספיק אכפת לי מארץ ישראל, ז"א- אכפת לי אבל בזה זה נגמר- אני לא הולכת ופועלת ועושה בשביל זה משהו, כי עכשיו אני מרישה שאני צריכה לעבוד על עצמי מאד וקיבלתי על עצמי כמה דברים ואני מרגישה שאם אני אקבל עוד על עצמי גם בענין א"י אני לא יעמוד בהכל ואז… בקיצור-קשה לי גם לעבוד על עצמי וגם למען א"י למרות שזה באמת לא צריך בכלל לבוא אחד על חשבון השני, השאלה במה כדאי יותר להשקיע עכשיו את המאמץ האישי שלי?!! אני מפחדת שאם אני אקח יותר מידי על עצמי אני לא יעמוד בזה-(באמת חיסרון שלי..אני יעבוד על זה..)
תודה מראש!!
שלום!
שאלה טובה שאלת. האדם מטבעו רוצה לעבוד על הדברים שבוערים לו, שמפריעים לו עכשיו, ואלו הם בד"כ דברים אישיים שלו, ופחות נושאים כלל ישראליים (כאשר כמובן שהמטרה היא שגם הנושאים הכלל ישראליים יהפכו לאישיים, אך נדבר על מצבנו כרגע…). משום שאנחנו רוצים לעבוד על דברים שמפריעים לנו, קשה לנו מאד לעבוד על הנושאים היותר כלליים, שכן אנחנו פשוט פחות קשורים אליהם, ולכן טבעי שהם פחות יבערו לנו.
הפתרון לכך הוא לעבוד על הנושאים האישיים, ולדעת שהעבודה הזו משפיעה על כל עם ישראל ועל כל מצבנו בארץ. ישנו סיפור על אדם זקן אחד שהיה לומד תורה כל היום. בני משפחתו בקשו ממנו שבגלל שהוא כל כך חלש, שילמד קצת פחות, והם ניסו לשכנע אותו שוודאי זה בסדר, כי הוא תשוש וחלש מאד, והלימוד מחליש אותו אפילו עוד יותר. ענה להם אותו סבא זקן: "אני אמנם רק אבטל קצת מלימודי, אך בצרפת עוד בחור יתבולל!". האדם הזה בעצם ראה ו[חי] את זה שלימוד התורה שלו משפיע על כל העולם!
אנחנו פחות רואים ומרגישים את זה, פחות חיים את העניין, אבל האמת היא שזה בדיוק ככה. איננו יודעים כמה יהודים עלו לארץ בשנה האחרונה רק בזכות התפילה שאנחנו אומרים בכל יום: "תקע בשופר גדול לחרותינו ושא נס לקבץ גלויותינו", איננו יודעים עד כמה תפילתנו לרפואה שלמה על מישהו השפיעה עליו ועד כמה מעשינו למען קירוב הגאולה אכן קירבו אותה, אך הדבר הוא אכן כך. ישנו סיפור על אישה אחת בארה"ב שנפצעה פעם בתאונה, ובעקבות התאונה נוצר פקק תנועה גדול. אישה אחרת שישבה במכוניתה בפקק שמעה שקרתה תאונה, והחליטה לקרוא תהילים לרפואת הנפצעים בתאונה זו. לבנתיים, לאותה פצועה היה מוות קליני והיא עלתה לשמים. כשהגיעה לשמים ראתה שדנים האם יש לה עוד זכות לחיות או לא, ולאחר דיון ארוך ומחריד ביותר החליטו שעליה למות סופית. לפתע, בא מלאך ובידו פרקי התהילים שאמרה אותה תקועה בפקק, שם אותם על המאזניים, ובזכות פרקי תהילים אלו זכתה הפצועה לחייה בחזרה. זהו סיפור אמיתי (מלבד זאת שאינני יודעת אם אני מדייקת בקשר למה שהיא ראתה בשמיים), והוא מראה לנו עד כמה כל מעשה פעוט שלנו משפיע הרבה על עם ישראל. לכן, אם את מרגישה שקשה לך לקבל על עצמך עוד דברים למען א"י, תסתפקי במה שכבר קיבלת על עצמך, ותדעי שזה משפיע המון.
בנוסף, אם בכל מקרה את רוצה להרגיש שאת ממש עושה משהו למען ארץ ישראל, את יכולה לקבל על עצמך את הדבר הכי קטן והכי פשוט, וזה יהיה מצוין! זה טבעי מאד לא לעמוד בהרבה מידי קבלות. לכולנו קשה לקפוץ גבוה מידי והדרך הנכונה היא גם לעבוד לאט לאט, כי רק כך משיגים קניינים באופן תמידי, ולא נשארים איתם יום אחד ויום אח"כ נופלים. אני אישית, למשל, קיבלתי על עצמי שמתישהו ביום שיהיו לי כמה דקות פנויות, אומר איזה פרק תהילים למען עם ישראל וארץ ישראל. זה כל כך קטן וכל כך לא קשה, שדווקא משום כך אני יכולה לעמוד בזה. וגם אם לא עמדת במשהו, תמיד אפשר להתחיל מחדש ולעבוד שוב (אם לא הצלחת לגרוף שק שלם של יהלומים, זה לא אומר שלא תיקחי לפחות כמה יהלומים ממנו…).
בהצלחה רבה!
תמר.
tamiii@walla.co.il
