היי,
יש לי שאלה שדיי מטרידה אותי.
הייתי מאוהבת דיי הרבה זמן באיזה בחור בשבט שלי.יכול להיות שאני טועה,אבל הרגשתי כלפיו יותר מסתם התאהבות רדודה. באמת הרגשתי איזה חיבור אמיתי איילו.
רוב הזמן לא היינו בכלל בקשר קרוב.בעיקר בגלל שאני לא הייתי בקשר עם בנים בכללי.רק ככה ממש הכרות שיטחית.
מה שאומר שלא דיברנו על זה (ואני גם לא יכולה להיות בטוחה מה הוא הרגיש כלפיי,למרות שיש לי על מה להסתמך שגם מצידו היה משהוא)
בכל מקרה,הקשר ביינינו לא התפתח.
ליפני כמה חודשים נכנסנו להדרכה ביחד,וככה יצא שהיינו יותר זמן ביחד(עם עוד אנשים,אבל ביחד) ודיברנו והכרנו יותר. בהתחלה הרגשות התחדדו,אבל ככל שהזמן עבר,אני לא יודעת למה, הרגשתי שהרגשות שלי כלפיו נעשים פחות חזקים,פחות עמוקים, פחות משמעותיים, פחות מרגשים.לא יודעת איך להגדיר אותם עכשיו,אבל בהחלט פחות.
מצד אחד, זה טוב ואני שמחה על זה, כי לא רציתי לפתח את הקשרים ביינינו,(אני בכלל לא רוצה קשרים עם בנים עכשיו)וזה סוג של הקלה שזה לא מעסיק ומטריד אותי יותר.
שאני כבר לא חושבת עליו כל כך הרבה וכ'ו.
אבל מצד שני זה מאכזב,כי מה, כל כך הרבה זמן הרגשתי כלפיו חיבור שהרגשתי שהוא אמיתי, ועכשיו מסתבר שאהבתי אותו כי פשוט לא הכרתי אותו? שהייתי מאוהבת בכלום?אולי רק בחיצוניות?
זה גם קצת מפחיד,כי אולי זה כן היה אמיתי וכל רגש וקשר שאני ארגיש כלפיי מישהוא יידהה עם הזמן?
ואולי אני עדיין לא באמת מכירה אותו(כי כמה כבר אפשר להכיר מישבצי"ם?שאנשים לא תמיד מראים בהם את מי שהם באמת)ואם אני אצליח באמת להכיר אותו באמת הרגשות יחזרו?
ואם זה לא היה חיבור ואהבה אז מה הרגשתי כלפיו,שגרם לי להסתכל ולחשוב עליו ולחפש אותו כל הזמן,ולרצות להיות קרובה אייליו ולדבר איתו ולעזור לו, ולשתף אותו, ולהכיר את מי שהוא באמת?
אם זה לא זה אז מה זה רגשות אמיתיים?מה זה אהבה אמיתית?
יש בכלל דבר כזה?
שלום יקרה מאוד.
אני חייבת להגיד שנהנתי לקרוא את שאלתך.
כתבת אותה בהדרגה ובצורה מקסימה. ניתחת את המצב, העלת שאלות ומשורה לשורה ענית לעצמך והקשת שוב, ענית והקשת שוב עד שהגעת לשאלה האחרונה שבעצם ממנה הכל מתחיל-
"מה זה אהבה אמיתית? יש בכלל דבר כזה?"
אז, הרשי לי להתחיל ממנה ומשם לצאת לכיוונים שהעלת בשאלה.
אם היו מבקשים ממני להגדיר אהבה במילה אחת הייתי אומרת- נתינה.
כן. כל כך פשוט.
כשאתה נותן למישהו אתה מראה שאכפת לך, אתה נותן כי חשבת עליו.
אתה מכיר אותו יודע מה הוא אוהב/שונא, ואתה רוצה לעשות לו טוב.
אתה מוכן לתת מעצמך בשביל מישהו אחר.
אתה מכיל בתוכך מישהו שהוא לא אתה.
זו אהבה לדעתי.
אם יש כזה דבר?
-בטח!
יעידו כאלף עדים- חברים טובים, חברות ילדות, אם וילדיה, אב ומשפחתו, וזוג נשוי.
כדי שנוכל להגיע לאותה אהבה צריך לעבור תהליך שלם של הכרות, יצירת קשר נפשי עמוק וכך הלאה… כפי שמנחה אותנו התורה.
אני לא אכנס לכל זה עכשיו, אלא אחזור לשאלות הראשונות שהעלת.
שאלת וענית לעצמך-
"אבל מצד שני זה מאכזב,כי מה, כל כך הרבה זמן הרגשתי כלפיו חיבור שהרגשתי שהוא אמיתי, ועכשיו מסתבר שאהבתי אותו כי פשוט לא הכרתי אותו? שהייתי מאוהבת בכלום?אולי רק בחיצוניות?"
כן, כשהכרת אותו בערך, באופן חיצוני כי ראית אותו מתנהג כך או אחרת, היה לך קל לאהוב אותו, כי יכלת להוסיף לו את כל התכונות שחלמת עליהן. יכלת להגיד שהוא ככה וככה וככה כי הוא באמת נראה נחמד, וצדיק ומוכשר, אז למה לא להוסיף לו עוד כמה תכונות שנראות מתאימות בעקבות כמה סיטואציות?!
ופתאום, הכרת אותו יותר, נוצר סוג של קשר וגילית שכל התכונות שהוספת מליבך הן אינן אלא משהו שאת הלבשת לו, בגד שלא שלו.. ופתאום זה לא מתאים לך, פתאום זה לא מה שחלמת וציפיתי וקיווית, פתאום זה לא אותו גבר שאהבת.
הוא השתנה? את השתנת?
לא. המציאות השתנתה.
ההכרות ביניכם הלכה בנתיב מאוד מוגדר , גילית דברים מאוד מוגדרים, אז נעלמו כל החלומות והתהיות ונשארו עובדות.
זה לא רע, וכמו שאמרת זה אולי אפילו טוב.
כי את לא רוצה ולא צריכה קשרים בגיל הזה.
כשתהי מוכנה לקשר אמיתי את תכירי בצורה מאוד מסויימת ותדעי לסנן לפי מה שמתאים לך.
וכשתמצאי את האחד שלא תרצי לסנן, ושיתאים לך לא בחלום אלא במציאות, את תדעי את זה עמוק בלב, את תרגישי שאת מוכנה לתת.
את תאהבי אותו באמת.
מקווה שעניתי…
בהצלחה רבה בכל.
אני כאן אם תרצי לכתוב ולשתף.
שלך,טל.
tlalosh@shoresh.org.il
