שלום. קודם כל תודה לכם על המאמץ ועל ההשקעה בלענות לכולם תשובות ובנתינת העזרה. אשריכם. ב"ה אני בחור ישיבה כבר כמה שנים ובאמת עשיתי עבודה גדולה בהרבה חלקים באישיות שלי ויש דברים שעוד לא הצלחתי לתקן וב"ה עוד אמשיך. רציתי לשתף בבעיה. לצערי קורה לי הרבה שאני מביט על חברים , אחים , משפחה בעין שיפוטית. מייד אני חושב למה זה לא טוב ולא אידאלי. ואני מתרכז בזה. למשל בשבת של חברים למרות שהיה באמת כיף ונהנינו בתוך השבת התרכזתי בעיקר בדברים הלא טובים. זה יוצר מצב שקודם כל אני מפספס את החיים , וגם מונע את עצמי מלהתחבר לאנשים בגלל אותן תכונות או מעשים שנראים בעיניי כלא טובים. אשמח אם תעזרו לי. תודה רבה!!
שלום דוד!
ראשית, אני מתנצל על האיחור בכתיבת התשובה לשאלתך החשובה והיקרה.
שנית, זה לא קשור לשאלה שלך אך איני מתאפק מלומר לך – אחי היקר! כל הכבוד! למדת בישיבה כמה שנים ועבדת על עצמך, מדהים! אין לי מילים להביע את הערכתי הרבה אליך, אתה בחוד החנית של כלל ישראל, וזו לא קלישאה מצידי, אלא באמת מכל הלב.
ועכשיו לשאלתך,
לפי מה שאני מרגיש ממה שכתבת נראה לי שאתה אדם עם חוש רוחני ומוסרי מפותח, ולכן אתה מתבונן על דברים כל הזמן ובוחן אותם ביחס לאמת, לטוב האמיתי!
כך אתה מתייחס לעצמך וכך גם לסביבתך.
והנה כאן התייחסות לדבריך בשתי פנים:
תמיד יהיה פער בין המציאות לטוב האמיתי.
המציאות הולכת בקצב איטי לעומת מעוף השכל, חזון הלב והשתוקקות הנשמה. ומכאן יש כאלו שנולדת בתוכם קנאות שלילית, מעין כעס על החיים שהולכים לאט ושיש בהם חסרונות, כעס על חברים, על משפחה וכד´ ואפילו כעס על עצמם. אך האמת היא שהחיים צריכים את הקצב שלהם, והם מתפתחים לאט לאט, וצריך להיות סבלניים כלפיהם. ולכן הקב"ה נקרא ארך אפיים ורב חסד. אם הקב"ה רוצה הוא גם יכול להסתכל על כל המציאות בעין רעה, כי כל הטוב שקיים במציאות הוא כלום לעומת הטוב של הקב"ה. אך הקב"ה סבלן מאוד מאוד. והוא רואה ושמח על כל טיפת טוב שיש במציאות ועל כל טיפת התקדמות שיש, ועל זה הוא מסתכל ובזה הוא מתרכז כי לזה יש ערך אמיתי, ורק רגע אחד ביום הקב"ה כועס, וגם כאשר הוא כועס זה מתוך נחת, אהבה רבה ורצון לתיקון, לא כעס של תסכול וחוסר נחת. כמו שאמר ה´ ליונה הנביא "…ואני לא אחוס על נינוה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם אשר לא ידע בין ימינו.." וכן כאשר יצאו רשב"י ובנו מהמערה לאחר 12 שנים של התעלות קודש מופלאה, "…כל מקום שנתנו בו עיניהם נשרף מיד. יצאה בת קול ואמרה "להחריב עולמי יצאתם?! חזרו למערתכם" ואנחנו צריכים ללכת בדרכי ה´ … (אני ממליץ לך מאוד ללמוד סוגיה חשובה זו המובאת באחד מכרכי אמונת עיתנו של הרב צבי טאו, העניין שם מבואר בהרחבה רבה)
הדבר הכי אידיאלי זה דווקא לראות ולשמוח בטוב שקיים ולא ברע. רע יש בעולם בכמויות, יש מליארדי דונמים של שדות קוצים בעולם, אבל אנחנו לא מתרגשים מזה, אנחנו שמחים על כל שדה פרחים קטן שמעובד, כי זה העיקר. ועל הטוב צריך להסתכל ולא על הרע. הרע לא מפתיע. הוא כן מכאיב ומתסכל, אך לא צריך להתעסק בו צריך להתעסק בטוב.
וכך לא תפספס את החיים, כי החיים זה לעשות טוב, ולחזק את הטוב. ולכן גם כאשר יש חסרונות, ותמיד יהיו, יש ערך לחיים, להפך, זה מעורר רצון גדול יותר לאהוב לבנות את הטוב.
אך מצד שני, ברור שאתה צריך להרגיש בנוח עם משפחה וחברים!
חשבתי, יכול להיות שאתה אדם עם כישרון רוחני וכו´ והם פחות כאלה ולכן אתה מרגיש זר ומוזר ומרגיש שאת לא יכול להתבטא בסביבתם.
וכאן יש שתי אפשרויות. הראשונה היא שטוב לך עם חבריך, רק שבגלל שאתה שונה מהם באופייך הרוחני וכד´ אתה חושב שאתה צריך להיות כמוהם, לדבר לחשוב ולהתנהג כמוהם. וזה יותר אצלך תסכול תמידי. אך, יקירי, אולי אתה לא כמוהם? אתה לא צריך להיות כמוהם וזה בסדר גמור, והם גם ישמחו אם תהיה אתה, ותביא את עצמך. אם זה כך אני מציע לך להיות אתה – איתם. לדוגמא,; נניח שארגנתם סעודת שבת משותפת עם חברים. תגיד להם מראש, אני מאוד אוהב להיות איתכם, אבל אני צריך ללמוד בשבת יותר תורה, ולא נוח לי סעודות שבת ארוכות שבהם מדברים על פוליטיקה וכד´(זו סתם דוגמא כמובן), ולכן אשמח לבא כי אני שמח להיות איתכם, בתנאי שהסעודה לא תהיה ארוכה מידי, ואח"כ אתם תמשיכו בשיחות שלכם ואני אמשיך בלימוד התורה שלי ובמנוחה שלי. או לדוגמא תכין דבר תורה אמיתי מכל הלב שתאמר בסעודות השבת, ותהיה אתה האחראי על זה כי אתה באמת כזה וחבריך שאוהבים אותך, ישמחו באופייך המיוחד.
אותו הדבר לגבי משפחה, עסוק בטוב שיש וחזק אותו, והיה אתה עצמך בלי להתבייש, גם כאשר אתה איתם.
האפשרות השניה שאתה צריך חברים מסוג אחר. אולי רוחניים יותר, רגישים יותר וכד´ לא שאינך אוהב את חבריך הנוכחיים, אלא שיש לך צרכים שלא באים לידי ביטוי עם החברים האלה. ולכן נסה להיות חבר של אנשים שאיתם אתה מרגיש שאתה מבטא גם את הכוחות הרוחניים שלך. זה לא יהיה קל למצוא חבר נפש מחדש, אך בעז"ה תמצא.
הדבר החשוב ביותר בחיים זה להיות מה שאתה ולתת לעצמך את המזון שאתה זקוק לו, ואם אתה זקוק למזון נוסף מעבר למזון שקיבלת מחבריך או ממשפחתך עד כה, זו חובתך לספק לעצמך מזון שכזה.
מקווה שהדברים שכתבתיך לך יעזרו לך בהתמודדות שלך, ואולי נסה לדבר עם איזה אברך או רב בישיבה שלך, אולי בעל פה יתבררו דברים נוספים.
אני וחברים מקשיבים נשתדל להיות לעזר ככל שנוכל, שוב סליחה על האיחור בתשובה.
בהערכה רבה מאוד
חגי
