בס"ד
שלום,
אני מרגיש בזמן האחרון, שמושג הבחירה מתנגש לי עם מושג ההשגחה והאמונה בכך שהקב"ה מנהל את העולם.
אני מוצא את עצמי מתקשה לחשוב על עצמי מעצב את חיי, כאילו אני תופס מקום שלא שייך לי.
כי אם אני בוחר- אז איפה הוא?
וברור שהוא עושה הכול, אז אני לא מצליח ממש לבחור, או יותר נכון לחלום על מה שאני רוצה להיות ולעשות.
אז בעצם- מה היחס בין בחירה להשגחה?
אני יודע שזו שאלה גדולה, אבל אני מנסה להתמקד על הצד של החוויה האישית- איך בחיי היום יום אנחנו עומדים מול השאלה הזו, ומתנהלים בחיינו? האם אנחנו בוחרים ומעצבים כל דבר על פי ראות עינינו? או שאנחנו שותקים ומסתכלים על הכול כנפעל מסביבנו… ואם אנחנו לא נפעלים- אז איפה הוא פועל?
אני אקשר את זה עם עוד שאלה, שאני חושב שהיא קשורה מאד- קשה לי גם להתפלל בזמן האחרון. אני מרגיש שזה לא יכול להיות שהתפילה יכולה לשנות משהו- שהרי הוא מנהל הכול לטובה, אז מה אנחנו בכלל מבקשים משהו?
אז השאלה היא- למה אנחנו מתפללים? (שוב אני יודע שזה גדול, אבל בהקשר הזה של הבחירה, של ההשפעה…)
תודה רבה.
לק"י
לאלעד האח היקר והקדוש.
איזה שאלות גדולות! אני יכול לתאר כמה זה קשה להתמודד עם השאלות האלו, בטח כשמחכים לתשובה אז סליחה על זה שהתשובה קצת התעכבה.
בכל זאת, זו שאלות באמת עמוקות.
שאלות כל כך גדולות שאפשר למצוא תשובות שונות שמתייחסים לזה מכיוונים שונים כי אלו שאלות שהעסיקו רבים וגדולים כך שאתה בחברה טובה. לכן, אני ממליץ לא להסתפק רק במה שנכתוב אלא לברר את השאלות גם עם מישהו שאתה מכיר ושאתה מרגיש נח לשבת איתו על הדברים האלו.
[בחירה והשגחה]
אני חושב שהצגת את השאלה בצורה כל כך כנה ואמיתית. באמת, איך זה עובד כל הנושא הזה של הבחירה וההשגחה? איך אנחנו באמת חיים את החיים שלנו? או שאולי הכל באמת קבוע מראש.
אם נגיד שזה גם זה וגם זה. זה שיש בחירה לא סותר את זה שיש השגחה וזה שיש השגחה לא סותר את זה שיש בחירה, אני חשוב שעדין נישאר בסימן שאלה.
לכן, אולי שווה לראות את זה זווית קצת אחרת וגם להשתמש במושג ידיעה ובחירה.
למה הכוונה?
תחשוב שניה על הילדות שלך, כשהיית קטן ולא רצית תמיד להקשיב להורים וללכת אחריהם. זה קורה לכולנו והרבה פעמים אנחנו יכולים לראות את זה אצל אחים קטנים או אחיינים ואחייניות.
מה לרוב התגובה של ההורים? לרוב הם אומרים "אנחנו ממשיכים ללכת, אם אתה רוצה לבוא אז תבוא, אם אתה רוצה להישאר אז תישאר". ההורים תמיד ממשיכים לקחת עוד שני צעדים. הילד מסתכל ימינה, מסתכל שמאלה. בוהה עוד כמה שניות בהורים ומתחיל לבכות ורץ להורים.
אני משער שזו סיטואציה או אפילו זיכרון מוכר.
לילד אין בחירה? ברור שיש לו. האם ההורים לא יודעים מה יקרה? יודעים מה יקרה. האם זה סותר את הבחירה של הילד? לא.
זו אולי דוגמא קטנה כדי להבין את היחס.
הקב"ה נותן לנו לבחור אבל, זה לא סותר את זה שהוא יודע מה נבחר. הוא מכיר את הטבע שלנו, הרי הוא ברא אותנו. הוא רוצה שנבחר והוא נותן לנו את היכולת לבחור. הוא לא קובע לנו מה נבחר אך יחד עם זאת הוא יודע מראש מה נבחר.
מעבר לזה, צריך גם לזכור שהבחירה קיימת במימד של זמן, דבר שלא חל על הקב"ה. הוא מעל הזמן ולא כפוף אליו.
כך, בהסתכלות שלנו, בהבנה שלנו, יש לנו בחירה אך מצדו זה לא מתחיל.
אני יודע שזה קצת קשה לפעמים להפנים את הנקודה הזו אבל, עם הזמן, אני משער שנצליח להפנים את זה.
איך כל זה משפיע על השאלה?
כשאני בוחר אני משפיע על העולם שלי. זה משהו שנמצא בידים שלי שנועד כדי לבחור בין רע לטוב. לגלות את ה´ במציאות שכולם יראו את מלכותו או שאולי לבחור ברע ולכסות אותו.
בחירה שהוא נתן לנו כדי לעשות את זה וזה באמת בידיים שלנו(ואם תרצה מומלץ ללמוד את תחילת דעת תבונות לרמח"ל עם מישהו יותר מבוגר שלמד את זה בעבר).
אז כן, בחיי היום-יום אנחנו בוחרים! אנחנו פועלים ויחד עם זאת גם נפעלים. אנחנו כן מנהלים את חיינו אבל מבינים שזה הכל מהמקום שלנו ובגלל הנושא של מימד הזמן. בגלל שהקב"ה יודע את טבענו כמו שכתבנו בהתחלה.
אז איפה הוא פועל?
בתוך החיים שלנו ובתוך המציאות כולה. זה לא שהוא ברא את העולם ועזב אותו ונותן לו להמשיך לבד אלא הוא באמת משגיח על הכל.
מה זה אומר?
שהוא מסובב את כל מה שקורה בעולם והוא מקיים אותו בכל רגע נתון, שזה בעצם מה שאנחנו אומרים בתפלה "ומחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית".
בקטע הזה אנחנו, ובאופן טבעי כבני אדם, נוטים להסתכל על הכל בצורה של שחור לבן, לבד מהמקרים מסוימים שאנחנו לא יכולים לראות כלום חוץ מאפור, ואז זה לרוב קורה בצורה שלילית.
כמו כל המציאות שיש בו ערבוב ואנחנו כאנשים, כבני אדם, צריכים למצוא את הטוב ולדעת להבדיל בין מה שחיובי למה שפחות חיובי, כך גם בנושא הזה.
זה לא שזה שחור ולבן שאנחנו או פועלים או נפעלים. אנחנו שניהם.
אם תרצה דוגמא שאולי תמחיש את זה זה הדבר הכי בסיס של נתינה.
לרוב אנחנו חושבים שמי שנותן נותן ומי שמקבל מקבל למרות שבהסתכלות אחרת, קצת פחות מקובלת, זה בדיוק הפוך.
מי שיש לו הרבה רוה לתת. לא מתוך התנשאות אלא מתוך מקום טבעי. בשביל לתת הוא חייב מישהו שיקבל את זה. זה כמו מישהו שהביא עוגה לחבר´ה ומשום מה נשארו כמה חתיכות. הוא לא רוצה לקחת את התבנית חזרה הביתה עם העוגות עליו ולדאוג שהעוגה לא תיפול. הוא יחפש חבר´ה שיקחו את זה. מישהו שיסכים לאכול את זה.
יוצא שמי שרוצה לתת הוא בעצם מקבל ומי שלוקח הוא בעצם הנותן. קצת שונה ממה שאנחנו לרוב חושבים עליו שגורם לדברים פתאום לא להיות שחור לבן אלא אפור. ולשם שינוי, לא במובן השלילי אלא כתיאור מציאות פשוטה.
אז איך זה עוזר לנו עם נושא התפלה?
[תפלה]
כשכל השאלה הזו עומדת בראש ברור שקשה להתפלל. קשה לדבר עם הקב"ה כי איפה שהוא זה כמו ברוגז כזה. או שתיתן לי לנהל את החיים שלי או שתעשה את זה אתה אבל אל תעמיד אותי במקום ביניים.
עם זאת, עם כל זה שהשאלה המדהימה שלך בטח עדין עומדת על הלב, אני מאמין שיש לך את הכוחות ואת היכולת לקחת את כל הדברים שכתבנו לעוד קומה ומתוך הדברים האלה גם להבין חלק מהמשמעות של התפילה.
התפלה, כפי אנחנו גם מבינים מהבנין שלה, היא משהו שאנחנו מפעילים על עצמנו. זה בבנין התפעל.
התפלה משנה את המציאות עלינו. העץ נשאר אותו עץ והעולם מתנהל באותם חוקי טבע אבל על ידי התפלה אנחנו משנים משהו אצלנו. אנחנו כבר לא אותו בן אדם.
זה מגיע ממקום של הבנה שאני בעצם עושה דין על עצמי, שהרי השורש של תפלה זה פ.ל.ל., מלשון פלילים – דין. דין שאני עושה על עצמי. משהו שאני בודק את עצמי בו ואת הקשר שלי עם הקב"ה.
זה הזמן שלי לעשות שיחה עם הקב"ה. בלי האייפון או הגאלקסי אלא בכלים שהוא נתן לי. בתדרים שלו.
זה זמן שבו אנחנו מדברים עם הקב"ה. וכן, על ידי זה אנחנו משנים דברים.
למה?
כי זה מה שהוא בחר. ככה הוא רצה. אם הוא רוצה, הוא יכול לבחור שלא להקשיב. וכן, לפעמים, בהסתכלות שלנו התפילה אולי לא התקבלה בעינינו אבל היא עדין משפיע (שזה אחד מהפירושים שנתנו לפסוק "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון". הוא לא בהכרח נותן לנו את מה שביקשנו אלא את מה שהרצון שלנו ביקש, שזה משהו הרבה יותר עמוק מהמילה המבוטאת ולפעמים גם הפוכה ממה שאומרים בפועל).
אז אני פועל אבל, מצד שני אני נפעל (ובהקשר זה, אם תרשה להמליץ על עוד משהו שאפשר להעמיק בו זה ההקדמה לעולת ראיה) וכפי שהסברנו זה לא סותר.
אגב, זה גם לא סותר שאנחנו מאמינים שכל מה שהקב"ה עושה הוא עושה לטובה כי בסופו של דבר זה משהו שאנחנו מבקשים מהעיניים שלנו.
ולמה דווקא במלים האלו, זה כבר נושא אחר שגם אפשר למצוא בתשובות שונות באתר (ואם בכל זאת תרצה שנעמיק בזה, בשמחה).
[סיכום]
הבנו שהדברים לא שחור לבן ושהקב"ה נתן לנו את האפשרות גם להשפיע וגם להיות מושפעים על ידי המעשים שאנחנו עושים ועל ידי התפילות שלנו שעושות משהו בעולם.
זה נמצא בתוך עולם הבחירה שלנו כבני אדם, עולם שתלוי בזמן ושתלוי גם בטבע שלנו.
טבע שהקב"ה ברא ומכיר ולכן, גם מצד זה שהוא לא נמצא במרחב של זמן וגם מצד זה שהוא יודע מה נבחר, זה לא סותר את החבירה שמצויה בידינו.
מתוך זה אנחנו גם מבינים שהקב"ה גם ברא את העולם בצורה כזו שהתפלה עושה משהו עלינו. זה משהו שאנחנו פועלים על עצמנו ומתוך כך גם משנים את העולם. וזה לא סותר את זה שהוא יודע והוא יוצר את הכל ומהווה אותו מחדש. זה רצונו (לכן זה גם בצורה מסוימת דרך הפעולה שלו בעולם. דרכנו, על ידי הבחירה שלנו, שהוא יודע מה תהיה למרות שהבחירה באמת נמצאת בידים שלנו).
אז אנחנו מקווים שהדברים יצאו ברורים ואשרינו ששאלת שאלות כה גדולות ועמוקות. שאלות מאירות ומדהימות!
איזה זכות להכיר מישהו כמוך עם ראש על הכתפיים ושאלות פשוט נפלאות!
תודה גם על הזכות ללמוד את הנושאים עוד פעם.
מקווים שהדברים עזרו, אם תרצה להעמיק או לקבל עוד ברורים בנושא, בשמחה.
שתמשיך לעלות, לשמח ולהאיר ושוב פעם סליחה על שהתעכבנו מעט עם התשובה.
בהצלחה,
חברים מקשיבים
