על חשיבות מידת החסד

הי חמודה,

כל הכבוד לך על המודעות לנושא הכל כך חשוב הזה, ועל כך שאת בקטע של להפיץ ולאיר לרבים על חשיבותו.

התשובה הראשונה והכמעט מתבקשת לשאלתך איך להסביר את חשיבות החסד – היא פשוט לעשות חסד. לעשות חסד לא בשביל שאנשים יראו וילמדו אלא כי זה חשוב לך ואת מאמינה במה שאת עושה.
את יודעת, כל החיים אנחנו באינטראקציה עם אנשים. מתרשמים, בוחנים, מודדים, משווים לעצמינו. ואל המסקנות הכי טובות שלנו אנחנו אוהבים להגיע לבד.
אז מה שאני אומרת זה שלפעמים לא צריך לטרוח ולהסביר אלא פשוט לעשות. ברגע שאת עושה מעשה טוב ההשפעה שלו ניכרת עליך. זה בונה באישיות קומה נוספת של טוב. זה הופך אותך לסבלנית, לנינוחה, למאירה. אפילו רק מהסתכלות על הפנים אפשר לראות את אנשי החסד האלה שמאירים כמו מגדלאור לכל מקום שהם הולכים.

בכלל בחיים כל שינוי שרוצים לחולל אצל מישהו אחר צריך לעבור קודם כל דרך שינוי כלשהו בי. גם כאן. תלמדי את עוד קצת על החשיבות של חסד. תארי לעצמך בעיני רוחך מהם אותם מעשי החסד בהם את מתמידה, ואיזה נחת רוח את חשה כתוצאה מכך. חשבי על חוויה מיוחדת לה זכית כתוצאה ממעשה טוב שעשית. בקיצור, תשכנעי את עצמך מאה אחוז שחסד זה הדבר הכי טוב בעולם, ואז- גם לא תצטרכי לקרוא את התשובה הזאת, וגם בכלל לא תצטרכי להסביר ולנמק לסובבים אותך מדוע חסד הוא כה חשוב, כי זה פשוט יפרוץ מתוכך וישפיע.

כל כך הרבה מסרים לא עוברים דרך מילים, המון. האישיות שלנו, המבט, תנועות הגוף, ההקשבה, הסבלנות. אנו מביעים עצמינו בהמון דרכים. לחלקן אנו כלל לא מודעים. אז תוסיפי עוד איזה חיזוק או שניים לדברים בהם את מאמינה ואז כבר יהיה הרבה יותר קל להעביר את המסר.

תשובה שניה לשאלתך היא משפט מדהים שטבע הרב קרליבך שאומר כך:
"אני מדבר הרבה על קבצנים קדושים, אבל אנשים שואלים אותי, מיהו באמת קבצן קדוש? קבצן קדוש הוא אדם המתחנן בפניכם שתאפשרו לו לתת!"

עלי משפט זה השפיע הרבה מאד. אני חושבת שבחמש דקות בהן עזרתי לשכנה לסחוב את השקיות מהסופר אני עשיתי לה טובה ענקית שבעולם, אבל בעצם זה הפוך!! היא עשתה לי טובה. היא נתנה לי את הזכות להעניק. אם לא היה לנו למי לתת – לא היה לנו מה לעשות פה בעולם, לא הייתה תכלית לקיומינו. מעשה החסד משפיע על שני הצדדים, והאינטרס גם כן משותף. אלו לא קלישאות. החסד מיטיב במידה זהה עם הנותן ועם המקבל, שלא נחשוב אחרת. ואם הקב"ה הפגיש אותי עם הזקנה ביציאה מהסופר, או המדריכה יזמה התנדבות לכל השבט, או חברה ביקשה שאעזור לה בשיעורים, אז לא צריך לראות זאת כתיק ולחשוב איך להעביר את זה ממני כמה שיותר מהר, אלא ממש לראות זאת כזכות שמקבל החסד נותן לי, כזכות שהקב"ה מעניק לי בשביל לשמור על האיזון הנכון העולם.
דעי לך שזה די קשה להיות בצד שמקבל מעשה חסד. זה מצריך התמודדות וענווה. הכי פשוט להיות בצד שמודים לו, ומרגיש אח"כ טוב עם עצמו. קשה יותר להיות זה שמודע לחיסרון שלו, ולכך שהוא זקוק לעזרתם של אחרים.
לכן אנו בתור הנותנים צריכים ממש להודות למי שעימם אנו גומלים חסד. ממש כך. להודות על זה שיש מי שזקוק לי בעולם, להודות על כך שהקב"ה נתן לי את היכולות להעניק.

בכל בוקר (וערב, ולילה..) אנו אומרים "שמע ישראל ה´ אלוקינו ה´ אחד". ישנה אחדות בעולם. כולנו מגיעים ממקום אחד וכוספים לתכלית אחת. חסד עם משהו אחר זה חסד עם עצמי. זה הגשמת המטרה המשותפת של כולנו. זה כמו שיד ימין מלטפת את יד שמאל. אותו גוף, אותה המערכת. הפרטים קיימים, אנו אנשים שונים עם תכונות ויכולות שונות, אך אנו בבינתו מסוגלים להתעלות אל מעל הפירודים ולהסתכל על המערכת הכוללת ולמצוא איך אנו תורמים לה כמידת יכותינו.

עלי והצליחי!

מעיין
maayanett@gmail.com