על ייעוד האדם ותפקידו בעולם

שלום וברכה,
כל אדם נברא בעולם הזה למטרה מסוימת, והוא צריך לפעול בכל כוחותיו למימוש המטרה לשמה הוא נשלח לעולם. בתפילת יום כיפור אנו אומרים "אלוקי עד שלא נוצרתי איני כדאי, ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי" הרב קוק מסביר את התפילה הזו, "אלוקי, עד שלא נוצרתי" באותם אלפי שנים ותקופות שקדמו ליצרתי "איני כדאי" אין סיבה לברוא אותי כי אין לי תפקיד שם, וההוכחה, שאילו היה לי תפקיד שם הייתי נוצר, ואם לא נוצרתי סימן שלא היה לי תפקיד. "ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי" שלמרות שיש לי תפקיד איני מבצע אותו כיאות, וכאילו לא נוצרתי.
שאלת יעודנו ותפקידנו בעולם היא אחת החידות שכל ימינו אנו מחפשים אחר פתרונה. למרות שהיעוד הכללי של עם ישראל ידוע ומפורסם, עדיין איננו יודעים איך כל אדם ואדם משתלב בתוך הפסיפס הגדול הזה, ומוצא בו את המקום המיוחד לו. בימים בהם היתה נבואה בישראל יכול היה כל אחד ללכת לנביא ולברר את תפקידו המיוחד והמדויק ולצאת מבית הנביא שמח וטוב לב כשמטרתו ברורה לו. היום מה שיש בידינו לעשות זה להשתדל לעבוד בכל כוחותינו במישורים שהכי נראים מתאימים לכוחות הגוף והנפש שלנו, ולהתפלל לקב"ה שיכוון אותנו לדרך הנכונה.
אמנם, הקב"ה מכיר אותנו ולא מצפה מאתנו לדברים שאנחנו לא מסוגלים אליהם. אבל, כל אחד צריך למצות את הכוחות שניתנו לו, ולהשתדל להשתמש בכל מה שהקב"ה נתן לו, כי סביר להניח שלא נתנו לו את היכולת הזאת סתם ככה. האגדה החסידית מספרת על ר' זושא מאניפולי ששאל את רבו "כיצד אני אוכל להגיע למדרגתו של אברהם אבינו או של משה רבינו?" ענה לו רבו:" בשמים לא ישאלו אותך למה לא היית אברהם אבינו או משה רבינו, בשמים ישאלו אותך:' זושא, למה לא היית זושא?!' ." אולי לזה מתכוונת המשנה בפרקי אבות: "אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת", נוצרת לפי היכולת שלך, לפי הכוחות והכשרונות שניתנו בך, ואותם אתה צריך לממש.
אדם שנתנו לו כוחות מיוחדים להיות "מאורן של ישראל" חייב למצות את הכוחות הללו. הוא לא יכול להתחבא מאחורי מעשים המתאימים לאדם בינוני. כל אדם נדרש לבדוק לפי איך שהוא מכיר את עצמו, את יכולותיו, את כשרונותיו, מה הוא יכול לעשות בכדי "לתקן עולם במלכות שדי". מה הקב"ה רוצה ממנו. לחיות על סף האידאל, להשתדל כמה שיותר למצות את הכוחות והכשרונות שניתנו לו. אין הוא נדרש למה שמעבר לכוחותיו. אך מה שבתוך כוחותיו הוא נדרש למצות עד תום.
אחרי שההקדמה הזאת הובנה והופנמה, צריך לעבור לשלב המעשי בחיים, לראות כיצד אנחנו מנצלים את זמננו באופן המלא ביותר לפי יעודינו ותפקידנו בעולם. יש מי שעיקר יעודו הוא להתנדב ולעזור, הקב"ה חנן אותו בלב חנון ורחום, שאינו יכול לראות בצרתם של אחרים. ויש מי שעיקר יעודו לשבת יומם ולילה, וללמוד תורה, על מנת שיכול להאיר אחר כך לעם ישראל מאור תורתו.
איך מבררים מה תפקידנו העולם? זו שאלה קשה שבשבילה צריך להכיר היטב את כוחות האדם מצד אחד, ומצד שני את המשימות הלאומיות והאלוקיות העומדות על הפרק. ובשילוב של שתי הידיעות הללו ניתן לבחור מהו היעד העיקרי, אליו יפנה האדם בהגשמת כוחותיו.
ביחס לשאלה השניה, צריך לבדוק כל דבר לגופו. האדם זקוק לפעילות חברתית "לא טוב היות האדם לבדו" הוא זקוק לשוחח עם חברים כשטוב לו, וכשרע לו "דאגה בלב ישיחנה", יש מי שזקוק לכמות נדיבה של חברה, ויש מי שמסתפק ב"בוקר טוב" וחיוך. בנות מטבען זקוקות יותר מבנים לקשר חברתי, ועל כן טבעי הוא שאת הרגשת צורך להפגש יחד כל שבט ולשוחח.
אבל צריך לדעת שיש אנשים עם כוחות מיוחדים שמוסגלים, ועל כן הם גם נדרשים לשקוע כל כולם עד קצה גבול יכולתם, בעשיה, ברוחניות, בתורה ועוד. ובנקודה הזאת כל אחד צריך לערוך חשבון נפש אישי עם עצמו מה הוא מרגיש וכיצד הוא מגדיר את עצמו, ולהתפתח בהתאם ליכולתו ולכשרונו שלב אחר שלב.
בהצלחה וכל טוב,
שמיר, חברים מקשיבים