בפרק הקודם הגענו לעוד מסקנה על סיבת חורבן ירושלים הנובעת מסיפור החורבן "שולית הנגר".
כזכור, המסקנה הראשונה הייתה שבזמן ההוא כל נתינת אמון, במקום שתיחשב כמשהו מעצים – [נחשבה כחולשה].
המסקנה שנוספה היא שלא התביישו ברוע הקר – [רוע מתוכנן] מתחילתו ועד סופו, תוך כדי העמדת פנים של הגשת עזרה (נתינת עצות) והתעלמות ממצוקה (בסעודה).
היום נסתכל על הסיפור מזווית אחרת…
*
מעשה שולית הנגר מזכיר את [סדום]. כדי להבין נלמד כמה הבדלים בין רוצח לארגון פשע:
[רוצח רגיל] – צריך לתפוס אותו. לוקח זמן אולי אבל זה לא תמיד בעייתי לגלות מי הוא באמת הרוצח.
[ארגון פשע] – אחרי שעושה דברים נוראיים הוא לא משאיר עקבות, וגם אם תופסים את [ראש הארגון] נראה שהסביבה שלו מגובה. שלא עבר על שום חוק.
בסיפורנו לא עוברים [באופן מובהק] על ההלכה!
אם איש פנוי ואישה נשואה רוצים להקים קשר – הלכתית צריך הבעל לגרש אותה וחשוב שתקבל את הכתובה.
עוד עניין: חובות צריך להחזיר עד מועד הפירעון, אם אין כסף בזמן אפשר [לעשות לפנים משורת הדין] ולבקש עבודה בבית במקום עיקולים
בקיצור – הכול לפי ההלכה!
באופן פורמאלי ההלכה נשמרה. אבל אפשר לשמור על ההלכה עד הסוף ו[להגיע לגיהינום]…
כי [התורה זועקת]: זאת לא הלכה – זאת [סדום]!
הרי כל הדברים הנוראיים שבסדום היו לפי החוק של סדום. עוד יותר – לא רק מותר אל מאורגן על פי החוק!
*
מה קורה כשהחוק הוא רשע?
על הגמרא הזאת אומר [היעב"ץ] – רבי יעקב ישראל בן צבי אשכנזי עֶמְדין:
"מכאן הראה ברור שיש עוון שאינו מפורש ומבואר בשום מקום והוא חמור מאוד! ושנוא מאוד לפני המקום (=הקב"ה) יותר מעוונות אחרות להעניש רבים בשבילו".
למרות שלא הייתה עבירה פרקטית מדויקת – אפשר להריח משהו יותר גרוע:
משתמשים בהלכה לעבירות שליליות! מה שהרמב"ן קורא – "נבל [ברשות] התורה". אדם שמנצל את ההלכה כדי לקדם את המגמות השפלות האישיות שלו.
ממשיך היעב"ץ: "מפני שאין חוששים לו כלל אם היותו מתנגד לשכל, והוא מפני שהוא דבר מתמיד ובכלל מה ששניא עליך לרעך לא תעביד".
*
עד כאן הפשט של הסיפור. בפעם הבאה ננסה לחקור את הסיפור ברובד אחר ונשאל – האם שולית הנגר הוא הרע [היחיד]?
המשך יבוא…
