עם ישראל בצרות – איך מקרבים את הגאולה

שלום לך שואלת יקרה,
ניכר כי יש בך רצון בוער לקום ולעשות מעשה. יישר כח על כך! לא להשלים עם המצב הקיים, אלא לנסות לקדם את העולם, שיהיה במשהו יותר טוב.
קצת קשה לי לענות לך כי לא סיפרת כלום על עצמך – איזה גיל את, האם את בעלת משפחה, האם את גרה בעיר או בישוב וכו´. זה לא נורא אך אלו דברים שיכולים לעזור לנו בתור משיבים, לתשומת ליבך לפעמים הבאות…
התשובה שלי מתחלקת לשני מישורים – קטן וגדול.
המישור הקטן מדבר על המעשים הקטנים, הפשוטים, היומיומיים. אלה שלא מורגשים כמעט ואף-אחד חוץ ממך והקב"ה לא יודע עליהם. עוד תפילה למען עם-ישראל, עוד פרק תהילים, עוד צדקה, עוד עזרה לזולת. המעשים האלה הם יותר קשים ושוחקים, אבל גם הם מצטברים ומשפיעים.
יש סיפור ילדים יפה על ילד שקם בבוקר והחליט לעשות מעשים גדולים של צדקה. אמא שלו ביקשה שיוריד את האשפה אבל הוא טען שהוא לא יכול, כי הוא עסוק בחיפוש אחר מעשים גדולים. אחר-כך אחותו ביקשה שיתקן לה את רגל הבובה שנשברה, אבל הוא היה עסוק. אותו דבר גם כשהשכנה ביקשה שיעזור לה לסחוב את הקניות, וכשאבא ביקש שילך לבקר את סבא. לכלום לא היה לא זמן, כי אלו דברים קטנים. הוא חיפש את הגדול והמרשים.
בסופו של יום הוא בא אל אמא שלו, מאוכזב, עם דמעות בעיניים. הוא לא מצא. והיא הסבירה לו מאיפה נובעת הטעות שלו, בגלל שחיפש רק משהו גדול. אם היה עוזר להוריד את הזבל ולתקן את הרגל של הבובה ולסחוב את הקניות ולבקר את סבא – הוא היה מרגיש סיפוק גדול. הילד הבין ותיקן את התנהגותו.
גם לנו לפעמים יש את היצר הזה, “ללכת בגדול", “להציל את העולם". אנחנו שוכחים שהעולם יוצל מעוד פרט קטן ועוד אחד ועוד אחד. זה במישור הקטן.
המישור הגדול מגיע לאחר שאנחנו "בסדר" במישור הקטן. שאנחנו עוזרים לעולם להראות יותר טוב. ואז אפשר לפנות לדברים גדולים, וכאלו לא חסר ב"ה. אתן לך כמה רעיונות וכיוונים למחשבה:
– דוכן "מעייני הישועה" או כל תנועת תשובה אחרת
– להצטרף ל"וועד הפעולה למען שדרות" (לא ללכת לשמח, כפי שכתבת, אלא לפעול בקודקוד העשיה שלהם)
– לקחת חלק בפעילות הגרעינים התורניים
– התנדבות עם משפחות מצוקה
– הצטרפות לפעילויות של המטות למען ארץ-ישראל
– ועוד…
אפשר גם לבחור בנתיב של "השפעה מבפנים". בתור דוגמא אביא את האפשרות של עבודה באחד מהמקומות שהם בעלי השפעה על מה שקורה במדינה – משרד ממשלתי או משהו כזה.
מעבר לכך צריך לזכור שאנחנו לא מנהלי העולם, וטוב שכך. ה´ יתברך מנהיג עולמו בחסד וברחמים ובחכמה אלוקית, ולא תמיד אנחנו מסוגלים להבין את המהלכים שלו. עכשיו אנחנו במהלך גדול מאוד של גאולה. משיח בפתח. דפיקותיו נשמעות היטב – ודווקא מתוך הקשיים. חז"ל אומרים שבדור של גאולה החוצפה תשגה, היוקר יאמיר, המלכות תהפך למינות, בית ועד יהיה לזנות, והאמת תהיה נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו, בן מנבל אביו, בת קמה באימה, פני הדור כפני הכלב, ועוד (משנה אחרונה במסכת סוטה, פרק ט´ משנה ט"ו). והמשנה מסיימת: “ועל מי יש לנו להשען? על אבינו שבשמים".
התאורים פה נשמעים לי מוכרים, מוכרים מידי. מציאותיים מידי… חוצפה, יוקר, הנהגה מושחתת… הרי זה בדיוק מה שקורה היום!!! אז אפשר לעקם את הפרצוף ולהגיד: “אוף, באיזה דור נולדתי", ואפשר למרוח חיוך רחב ולהודות לה´ על הדור בו אנו גדלים, דור של גאולה! דור של משיח!!! זכינו!
גם בטבע זה ככה, שלפני האור יש את החושך הכי גדול. שלפני שנובט זרע – הוא קודם כל נרקב באדמה. עכשיו אנחנו בשלב הרקבון. קשה לראות איך מכל מצב הביש הזה צומח משהו טוב. אבל צריך להאמין, וחייבים להאמין. להרים את המבט קצת הלאה, גבוה יותר, רחוק יותר, ולראות את האור. הוא נמצא שם, רק צריך לחפש אותו.
שמעתי פעם משל יפה על עגלה שנוסעת בדרך עפר. אם היא נוסעת לאט – טלטולי הדרך כמעט ואינם מורגשים. העגלה עוברת בקלות מהמורות. אבל אם נוסעים מהר – אז יש טילטולים רבים. כל בור הוא בור וכל קפיצה מורגשת. גם בגאולה זה ככה. ככל שיותר קשה סימן שנוסעים יותר מהר…
מקווה שהצלחתי קצת לעודד אותך ולשנות את זווית ההסתכלות שלך למשהו קצת יותר אופטימי וחיובי…
מוזמנת לפנות תמיד! אשמח לשמור איתך על קשר.
מוריה,
morionet6@gmail.com