עצבות

שלום לך!
איך יוצאים מהעצבות?
באותה צורה שבא נכנסים אליה.
הרי זה לא שפתאום קמת בבוקר עם תחושה של באסה או דיכאון.
בדרך כלל, אנחנו חושבים קצת, נזכרים כמה רע לנו, כמה דברים רצינו להספיק ולא הצלחנו.
ואתמול, בכלל היה לנו יום זוועה, וגם כמה חברות עקמו פרצוף ובעצם כשאנחנו עכשיו חושבים על זה, מי יודע בכלל מה יהיה מחר?
ואז, אנחנו שומעים את הדפיקות האלה בדלת, והיא שם.
העצבות.
אז פשוט נחשוב עוד קצת.
האם באמת כל כך רע לנו, או שמרוב שהתרגלנו לטוב ולקחנו את השאינו מובן מאליו כמובן מאליו, מרוב זה פתאום אנחנו רואים את הדברים בצורה שונה, שקרית.
כי מה זאת אומרת, ברור שזה שאני בכלל קמה בבוקר ולא חטפתי דום לב, זה הרי מובן מאליו.
וזה שיש לי בכלל זמן להיות עצובה והבטן לא צועקת לי, זה גם מובן מאליו.
ויודעת מה?
גיליתי כשקר בחורף, ויש לך בית חם, והאח דולקת והריאות טפו טפו עובדות כמו שצריך, אז בכלל יש לנו את כל הזמן שבעולם לחשוב ולראות כמה רע לי.
והחברה הגועלית?
למה שאני אדון אותה לכף חובה.
הרי גם אם אין לי סיבה לשנוא אותי, היא בטוח תמצא כבר משהו.
תמיד זה קורה לי, כולם עושים לי דווקא.
וככה אנחנו ממשיכים להתבוסס בתוך הסרטים של עצמנו וחופרים את הבור שלנו יותר עמוק.
המון בנות היו נותנות הרבה כדי להתחתן כבר, נו ואחרי שברוך ה´ אנחנו הולכים כבר להתחתן, אז מה?
נהיה שמחים?
איפה, מה פתאום!
ואם אני אחשוב מחשבות לא בריאות אחר כך?
ומה יהיה איתי?
וילדים?
ופתאום אין הקב"ה, ואין אמונה ואין כלום.
ממש כמו אותו אברך שאמר לר´ אליהו לופיאן, שהוא רוצה לעזוב את הישיבה כי הוא צריך כסף לפרנס את הבית שלו.
´ואישה´, אמר לו ר´ אליהו.
´מה אישה?´
הוא שאל, לא כל כך הבין על מה הוא מדבר
´שידוך כבר יש?´
´או רבה´ אמר ונענע בידו
´ה´ יעזור´
המשיך ר´ אליהו
´ואחרי שתתחתן, מי אמר שיהיו לך ילדים´
´רבה! אי"ה ה´ יעזור ויהיו לנו גם ילדים´
´ובריאות´ לא הירפה ממנו ר´ אליהו, ´מה עם בריאות לילדים´
גלגל אותו אברך עיניו למרום ´ה´ ירחם, ה´ יעזור´
אמר לו ר´ אליהו:
´נו, ה´ יכול לעזור לך בשידוך, ילדים, בריאות, ולדאוג לפרנסה שלך הוא לא יכול?´
באמת שאת לא צריכה לעשות כלום.
רק להסתכל למציאות בעיניים. לא יותר ולא פחות.
לראות אם את ממלאת את התפקיד שלך בעולם ואם את מודה לקב"ה באמת על כל מה שהוא הביא לך.
הראייה שיש לנו, היא ממש לא מובנת מאליה, לכי תעברי ליד ´בית חינוך עוורים´ ותראי שיש לכלבים לבנים יפים עוד שימושים..
הנשימה שלך, יש אנשים שחיים בצורה מוחשית את הפסוק ´כל הנשמה תהלל יה´
כל נשימה ונשימה.
ואם את ממש מתעקשת, אז אני מזמין אותך לדבר עם ר´ דוד, שיספר לך כמה דברים שאחריהם תחושי פתאום עננה של אושר פתאומי כשתביני כמה שאת ברת מזל.
ובקשר למה ששאלת האם כשאת עצובה זאת עבירה?
תראי, זה נשמע קצת רע להגיד לך שכן.
כאילו לא רק שאת בבאסה אלא באים ואומרים לך שאפילו בבאסה ודיכאון אסור לך להיות.
קצת מפחיד.
אבל זאת עבירה לא במובן שאנחנו רגילים אלא במובן יותר אמיתי ופנימי.
אחרי שברוך ה´ קיבלת את המתנה הזו ואת הדבר ההוא שהוא בכלל לא מובן מאליו,
אחרי כל זה זה פשוט קצת איך נאמר…מעליב.
את פשוט מכבה את עצמך, מושבתת.
וזה הרבה יותר מחבל.
זה לא סתם שאמרו שמה שאלף ואחד עבירות לא יעשו לאדם, עצבות אחת תעשה וגם להפך.
שאנחנו שמחים, אנחנו רוצים לתת, לשתף.
ראית פעם איך חתן וכלה מתנהגים ביום החתונה שלהם?
לא יודע אם יצא לך לראות אבל יש מנהג לביינישי"ם כשהם תולים את ההזמנה שלהם על הלוח מודעות כדי שכולם יראו שסוף סוף גם זלמן הקופיף הזה התחתן (ואם הוא התחתן אז באמת יש ריבונו של עולם!) ועל ההזמנה לצד מילות השבח והודיה שהם חולקים לאכסניה של מקום
כתוב באופן קבוע שהם מבקשים סליחה מכולם ואם מישהו יודע שהם פגעו בו שיעשה להם טובה ויגיד להם.
אז לצד החוב הממוני והעניין שהחתן יהיה נקי כי ביום הזה נמחלים לו כל עוונותיו, יש כאן עניין הרבה יותר גבוה.
הוא כל כך מאושר, החתן, כל כך שמח שגם אם חבר שהוא ממש שונא ומתאב יבוא ויגיד לו ´מזל טוב´
הוא פשוט ינשק אותו, פשוטו כמשמעו.
כי מה זאת אומרת, הוא מתחתן, הוא שמח, מאושר.
ממש כמו הקב"ה, הוא רוצה לתת.
באמת. עם כל הלב.
כמה גבוה זה, כמה נכון שזה.
ממש כמו החג שעכשיו חגגנו.
כמה פעמים יצא לי שבחורים שבכלל לא דיברתי איתם, לאו דווקא כי הם עשו לי משהו, פתאום כשהם שתויים ושמחה של קדושה נסוכה על פניהם הכל כל כך שונה, אחר,יפה יותר.
זאת שמחה!
וזה גם חלילה עצב.
הרבה פעמים שאנחנו בדיכאון אנחנו נוטים להסתגר בתור עצמינו.
לא רוצים לראות אף אחד שלא לומר לתת.
ההפך מקב"ה.
ההפך מהנתינה.
עוברים ליד עני המקבץ נדבות ולא חושבים בכלל לתת לו משהו גם אם יש לנו כי ´למי לעזאזל יש עכשיו ראש בשביל הדברים האלה´
זה נראה לי המובן של החטא של העצבות.
את צעירה והכול עוד לפנייך.
עוד צפונים לך בחיים המון המון רגעים מאושרים ואם תלמדי להעריך את הדברים הקטנים,
לא לקחת אותם כמובנים מאליהם
לכוון את המטרות שלך בצורה נכונה, יהודית, וכך למנוע ממך סתם אכזבות, אז תעשי אי"ה את הצעד הראשון לצאת מהעצבות הזו.
השמחה חשובה לנו לא פחות מהחמצן והיא נמצאת שם, ממש לידך.
פשוט תפקחי את העיניים ותקחי אותה.
את מחכה לזה.
הקב"ה מחכה לזה.
שיהיה לך בהצלחה.
במידה ותרצי להאיר או להעיר, את מוזמנת.
שבת שלום ורק טוב.
אבינועם
avinoam811 gmil.com