שלום
שאלתי היא-
תמיד מספרים לנו על כל עובדי הבעל וכו שהיו מקריבים את ילדיהם לבעל וכמה שזה נורא!
אבל כשמספרים על אברהם אבינו זה שונה לגמרי!
הרי גם אברהם בא לעקוד את יצחק!
אני מבין שאברהם עשה את זה בשביל הקב"ה
והוא היה עושה את זה בצורה עדינה והם טופפו בטופים
כדי שלא ישמעו את הצעקות של הילדים…
אבל העקרון נשמר!
האמת שאני לא צריך את זה אבל לפעמים חברים שלי שואלים אותי שאלות באמונה ואני עונה להם
אז הם שאלו אותי ולא ידעתי לענות כמו שצריך…
אם תוכלו להבהיר את הנושא.
תודה.
בס"ד
שלום לך,
שאלה טובה מאוד שאלת. השאלה הזו נוגעת בעצם לאחד הנושאים המרכזיים בעבודת ה´, והוא – היחס בין המוסר האנושי למוסר האלוקי.
אם למשל אני רואה אדם בצרה, ואני מרחם עליו ורוצה לעזור לו: האם עלי לעשות זאת מתוך רחמים, או מכיון שה´ ציוה?
התשובה היא ששני הדברים נכונים, משום שגם הרחמים הטבעיים שבאדם לא נוצרו מאליהם אלא ה´ הוא זה שנטע אותם בנו. וכיון שה´ הוא מקור כל הטוב, כל החסד וכל הרחמים, לכן באופן כללי ישנה התאמה בין החסד והרחמים שבליבנו לבין מצוות ה´. ולכן אם אנחנו חשים שהקרבת ילדים היא דבר מתועב, הרי גם זו תחושה אמיתית. ודוקא לכן נסיון העקדה היה כל כך גדול, שכן אברהם היה צריך להקריב לא "רק" את בנו, אלא גם את כל העקרונות המוסריים שלאורם הלך ושלהם חינך כל ימיו!
אם כן, מדוע באמת ציוה ה´ על העקדה, ומדוע אברהם נשמע לציווי זה? אני חושב שהתשובה היא שכיון שאנחנו מוגבלים ולא מושלמים, אנחנו לא יכולים לסמוך במאה אחוז אפילו על התחושה המוסרית שלנו. ויתכנו מצבים שבהם אנו מרגישים שדבר מסויים הוא טוב בעוד שלמעשה הוא אינו טוב, ולהיפך. ולכן כאשר ה´ בכבודו ובעצמו מצוה אותנו על משהו, אזי עלינו לקיים את ציוויו גם אם הציווי נראה לעינינו כלא מוסרי. והנכונות הזו מראה שגם כאשר אנו פועלים בהתאמה למוסר שלנו, הדבר לא מתחיל מאיתנו אלא מה´.
אנחנו מתבטלים בפני הצו של ה' לא רק בגלל שהוא יותר מוסרי, אלא גם בגלל המחוייבות המוחלטת שלנו לדבר ה', שברא אותנו והוא זה שברא את המוסר ואת כל הערכים שאנחנו מאמינים בהם, וממילא לא שייך שהמוסר שלנו יהיה קודם לצו האלוקי.
את הלימוד הזה מלמדת אותנו פרשת העקדה: מצד אחד עלינו להיות מוכנים למסור על דבר ה´ את כל אשר לנו, וזה כולל את השכל שלנו ואת המוסר שלנו. וזה מכיון שה´ הוא מקור הטוב והמוסר, ולכן לא יתכן שרצונו לא יהיה מוסרי חלילה. ומצד שני הרי בסופו של דבר ה´ אמר "אל תשלח ידך את הנער", ובזה לימד אותנו שהתחושה המוסרית שלנו היא כן אמיתית בדרך כלל ועלינו ללכת לפיה כל עוד לא קיבלנו ציווי מפורש ההיפך.
על כן מי שפועל בצורה אכזרית מבלי שקיבל ציווי מפורש מה´ על כך הרי הוא רשע ועתיד לתת את הדין, ואנו בני אברהם ויצחק נלך וניכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום, ויתקיים בנו הכתוב "יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך, כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים ויירש זרעך את שער אויביו. והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי".
כל טוב וגמר חתימה טובה,
יוסף
yosefr@shoresh.org.il