עקשנות שלילית, מאיפה היא נובעת? ואיך אפשר לצאת ממנה?
שלום וברכה,
שאלת חכם – חצי תשובה. הדרך לפתור כל בעיה היא, כמו שכתבת, לעמוד על שורשיה.
עקשנות היא התבצרות של אדם בעמדתו, ואינו מושפע מגורמים חיצוניים.
היא יכולה להיות חיובית כשהאדם אינו מושפע מלחצים, ושלילית כשהאדם חסום מלשמוע את נקודת האמת שבצד השני ולהיפתח. היפתחות זו אין משמעותה שעליי לקבל בהכרח את דברי הזולת, אלא משמעותה שאני מדמיין לעצמי כאילו אני עצמי חשבתי על דברי השני, ואז מחבר אותם לכל מחשבותי הנוספות (שהרי גם כשהאדם חושב בינו לבין עצמו הוא לפעמים מעלה שיקולים שלבסוף הוא מקבל או דוחה אותם באופן ענייני).
הקב"ה ברא את העולם כך שלכל אדם קיימת זוית ראייה, שהינה מצד אחד נכונה אך מצד שני חלקית.
רק בשמיעת כל הצדדים אפשר לראות את התמונה כולה. גם לימוד תורה נעשה בחברותא מאותה הסיבה – אדם שילמד תורה רק מתוך זוית ראייתו הפרטית ילמד תורה מאוד מאוד חלקית.
ככל שאדם מכיר יותר בעיקרון זה הוא נעשה פתוח יותר להתבונן בנושא מתוך משקפיים נוספות, שהרי הוא יודע שהוא יהיה מכך רק נשכר.
ישנן מספר סיבות אפשריות לעקשנות שלילית: גאווה – תחושה או מחשבה של האדם כי בכוחו לראות את התמונה כולה. חוסר ביטחון עצמי – תחושה או מחשבה שאם הוא יקבל לבסוף את עמדת השני יהיה משמעות הדבר שהוא עצמו אינו נחשב או פחות, והאמת היא להיפך – ככל שאדם מרבה ללמוד מכל אחד הרי הוא מרחיב את מעגל ראייתו ולבסוף יוצא נשכר.
תחושות אלו יכולות להיות הן במודע והן בתת מודע, הפיתרון הוא להכיר את הטעות שבהן ולהפנים זאת, ויחד עם זאת לא לוותר על החלק החיובי שבעקשנות – לאחר שהאדם חשב היטב גם על הצדדים שאמרו אחרים ובכל זאת נראית לו מסקנה מסויימת, שלא יכנע ללחצים כמו סמרטוט.
ישר כח על הנושא החשוב, ולהתראות.
כל טוב
יעקב, חברים מקשיבים
