פיקוח נפש או ארץ ישראל?

שלום לך.
אכן שאלה יפה וחשובה, אך לצערי, נראה לי שבימים אלו, אין בכלל שאלה.
אני אומר שאין שאלה מכיוון שעינינו רואות – עקירת ישובים רק מגבירה את התאווה של הרוצחים ימ"ש. הם רק רואים שאנו מוכנים להתקפל, וישר חושבים על כל הארץ, ועל זה שכדאי להמשיך לתקוף אותנו, וביתר שאת, כדי לגזול עוד שטח של ארץ קודשנו!
ראינו מה קרה אחרי הסכם אוסלו, ראינו מה קרה כשאחד מראשי ממשלתנו חשב לתת להם את הכל, כולל שליטה בהר הבית ובחלק מירושלים – מאז ספגנו מאות הרוגים, רק בגלל פחדנותינו, רק בגלל כניעתנו.
לכן… פינוי ישובים איננו עניין של הצלת חיים, אלא עניין של הגברת המוטיבציה של המרצחים וממילא, הרוגים ופצועים רבים, ה' ישמרנו.
אני מכיר עוד ישוב אחד שמוקף במליוני ערבים… ארץ ישראל כולה!
וכי אתה חושב שהערבים מסביב לא רוצים את חיפה, את תל אביב או את אילת? הם רוצים את הכל!
כולנו מוקפים אויבים, אויבים שרוצים את כל ארצנו, והדרך היחידה שלנו לשמור על עצמנו היא לשמור על ארצינו!
מעבר לכך – מצוות כיבוש ארץ ישראל היא מצווה שגוברת על מות יחידים, מכיוון שבכל מלחמה יש הרוגים. גם כשיהושוע כבש את הארץ היו הרוגים, אך הוא המשיך, גם בקום המדינה היו הרוגים – אך הלוחמים המשיכו. מלחמה בטבעה היא עניין של הרוגים, ולכן אם הקב"ה ציווה עלינו (מצוות עשה!) להלחם ולכבוש את הארץ, מצווה זאת גוברת על פיקוח נפש של יחידים – משום שזאת מצווה ציבורית, על כל העם. (אמנם אם יש סכנה שכל האומה תושמד ע"י כיבוש שטח מסויים, יש לדון, אך כמובן שאין זה המצב).
עלינו לזכור, הכלל הוא פשוט: האחרון שנשאר יציב ולא מהסס, ינצח!
המלחמה פה היא על הבית, המלחמה על גוש קטיף היא מלחמה על חיפה ותל אביב, כי אותו אויב שרוצה את גוש קטיף, עוד יותר רוצה את חיפה ואת תל אביב – אל לנו לשכוח זאת!
נתחזק ונצליח!
מתי, חברים מקשיבים