היי. רציתי לשאול: האם, למרות שיש איסור אוננות על ידי פרשנים עדיין מותר לי לחשוב אחרת? כי יש כאלו שכן מציעים להתיר אוננות מסיבות הגיוניות. וכמובן הנושא נתון למחלוקת, ואין תשובה חד משמעית ולכל צד טענות הגיוניות מוסרית ודתית.
אך אם אחליט כן לאונן איחשב כחוטא על כך שטעיתי בפרשנותי או על כך שהייתי צריך לאסור את זה על עצמי כדי למנוע מעצמי לחטוא? או שזה בסדר לפרש את זה באופן שונה על פי הערכים שאני מאמין בהם ועל פי סיבות הגיוניות שהצד הדתי המתיר טוען? תודה רבה למשיב/משיבים
שלום לך,
לשאלה שלך יש שתי רמות – הנקודתי והכללי.
כדי לענות על הנקודתי נתחיל קודם כל עם הכללי.
בגדול, נהוג כי הפירושים השונים הם על בסיס הדברים שנאמרו בדורות הראשונים.
גם כאשר יש חידושים בדורנו, בין אם זה בפירושים לתנ"ך, ובין אם זה פסיקת הלכה שקשורה בדברים שלא היו בזמן השתלשלות ההלכה, הרי שתמיד מתבססים על עקרונות ההלכה והפירוש שהיו לפני (כמו גם על הקשה מן פרטים היסטוריים וכו').
יש הבנות ופירושים חדשים אבל הם לא מומצאים מאפס.
מפה אפשר לדבר על הנושא הנקודתי.
אישית, אני לא מכיר פוסקים שמתירים – וזה הבדל גדול מהצד השני.
קרי, יש הגדרות שונות להוצאת זרע לבטלה, אך גם מי שמשתמש בגדרים יותר צרים לאו דווקא אומר שמותר להוציא זרע לבטלה בגדרים היותר רחבים.
לרוב, לאוננות מצטרפים עוד דברים שאסורים (והכוונה לאו דוקא לצפייה אלא אפילו מחשבות אסורות).
עכשיו ייתכן ואתה חושב שאין סיבה לאסור את זה, אך אני חושב שיש מקום לא רק לחשוב על האיסור אלא האם יש היתר, ושם כבר אני חושב שאתה מבין רוח ההלכה שממש לא בעד.
לכאורה, תוכל להגיד שיש מקום לפסיקת הלכה שונה, אך שם באמת גם פוגשים את כלל הענין שאנחנו הולכים בעצת חכמים ('לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל'), יש את המקום של קבלת מרות – במובן עמוק יותר, של קבלת עול מלכות שמים, ולא שאנו מכופפים את ההלכה אלינו.
השאלה היא תמיד מה נמצא במרכז – ואולי זו שאלה שטוב לסיים איתה בתוך התשובה הזו.
כאן לכל שאלה ובירור נוסף,
נתנאל, חברים מקשיבים makshivim.org.il
