פסח

שלום לך.
כתבתי את זה כבר אבל מסתבר שזה אף פעם לא נמאס:
איזה כיף זה עושה על הלב, לראות כל פעם מחדש בעל או בעלת תשובה שבעצם
מזכירים ומחדשים לנו איך הדברים היו אמורים להראות מלכתחילה:
התלהבות אמיתית, עוצמה, חידוש.
לא נעים לי לומר אבל לחלק מאיתנו ואני מדבר בשם עצמי ליל הסדר או לפחות
חלקו נתפס באיזשהוא שלב כשעון חול גדול ודמיוני, הנשפך לו לאיטו מ'קדש'
ו'רחץ', 'כרפס' וכו' עד ל'שולחן עורך' ובמהלכו אנחנו מגלים חברים חדשים
לתקיעת המבט המשפד שלנו בנודניק התורן שחושב שיש עניין לשפוך את כל
הוורטל'ך (חידושים) שלו עד שהוא נתקל באיזה קציצת קניידל'ך ושותק.
כמה ציניות, עייפות, שחיקה יש בתחושה הזו, של חלקנו.
והנה מנגד, את באה ושואלת מה לעשות, כי הנשמה שלך רוצה יותר.
שלא לציטוט: אני מניח שהרבה היו מוכנים להתחלף איתך.
'מה את בסדר?'
'מריצים אצלכם ככה את האגדה ואת רוצה ללכת משם, לעשות את זה במקום אחר, כמו שצריך?'
אבל זה בדיוק הסיבה שאם רק היית יודעת בכמה הערכה מסתכלים עלייך כ'בעלת
תשובה', דווקא בגלל הדברים האלה.
להזכיר לנו שליל הסדר זה זה חג יותר עמוק מאשר החרוסת והדגים.
ומצד שני את גם לא מוכרת את הרגישות שלך, את הכיבוד הורים ועל שני הדברים
האלה באמת מגיע לך יישר כוח!!
תראי, ידוע שמצוות 'כיבוד הורים' נכתבה ליד מצוות 'שמירת השבת' כדי ללמד
אותנו שבמקרה שיש התנגשות בין רצון ההורים שהבן או הבת יעשו משהו כנגד
רצון הקב"ה כגון לחלל את השבת, אנחנו מחוייבים לא לשמוע להם, אלא לכבד את
השבת ולשמור אותה לפי כל ההלכות מהטעם הפשוט שגם ההורים מצווים בשמירתה
ובעשיית רצון הקב"ה.
אולם כאן, נראה לי מאיך שהבנתי את דברייך הדין קצת שונה:
זה לא שהם לא עושים את הסדר כהלכתו או קוראים למשל את אגדת ה'קיבוצים'
האווירה, ואין ספק שהיא מאוד חשובה, היא זו שמפריעה לך.
אז מצד אחד את רוצה פעם אחת לעשות את ליל הסדר 'כמו שצריך' בצורה שיותר
תתחברי, תחושי את החג מעצם הרצון שלך להתקרב לקב"ה.
ומצד שני, כיבוד הורים היא מצווה חשובה מאין כמוה וגם רצון הקב"ה (בטח
במקרה שלך שהבנתי שאין כאן סתירה הלכתית).
בעיה.
חשבת למה דווקא אותך הקב"ה מעמיד בניסיון הייחודי הזה?
הרי באמת שאין הרבה בנות במצב הזה, בעמדה הזו.
בת שהמשפחה שלך גם ככה מאריכה בסדר, כמו שכתבתי קודם, כבר די התרגלה
ופשוט באה וזורמת עם המשפוח'ה.
בת אחרת שמשתייכת למשפחה חילונית, מטבע הדברים לא תלך בעצמה לתור אחר
סדרים יותר כבדים שאומרים בהם מדרשים ומגיעים לשולחן עורך ב11 בלילה.
את בקטע הזה מאוד מאוד מיוחדת!
אל תסכלי על זה כאל בלאגן שנקלעת אליו אלא כאל מקפצה ייחודית, הזדמנות משמיים.
לעשות נחת רוח להורים זה לא דבר פשוט ואין לך מושג כמה זה מקובל ואהוב
אצל הקב"ה, לכן לעניות דעתי הייתי במקומך חושב שוב פעם על כל העניין אבל
בתנאי שבאמת תקבלי ותביני את זה, באופן הכי פנימי שיש.
הרי זה בדיוק העניין של כל ה"אוכל בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה
תשיעי ועשירי".
הקב"ה מצרף כוונה למעשה ולפעמים דווקא המעשה ההפוך, המנוגד, הוא ודווקא
הוא יש לו את הסגולה והרצון הראוי.
הרי איך זה יכול להיות?
'אוכל בתשיעי', אנחנו אוכלים ולא רק שזה לא נחשב למשהו זול ובהמי, אלא
זה נחשב לנו כאילו צמנו תשיעי ועשירי- ממש שיטה מהפכנית לדיאטה!
אלא שזה מה שכתבנו:
הכווונה, המילוי הרוחני של התוכן הגשמי,הוא הוא העיקר.
יכולת להגיד, אני לא שמה קצוץ על אף אחד, לא לשלוח בכלל את השאלה וללכת
מתוך תחושה של: 'מה זאת אומרת, אני עושה את רצון הקב"ה, מתוך התקרבות
אליו' ובבית בינתיים, המשפחה שלך די כואבת ודי מבואסת כל החג- בין אדם
לחבירו.
אולם יש לך גם את האפשרות המיוחדת, לשבת, להיות נוכחת, אבל לדעת שאת הסדר
ה'קטן' הזה שלך,בלי החידושים והפלפולים, הסדר הזה שווה לו לקב"ה הרבה
יותר ולמה?
כי ב'סדר הזה' בעצם זה שבכלל היית בו, הראת לעצמך ויותר מזה לקב"ה, שאת
רוצה באמת להקרב אליו ולעשות את מה שה ו א רוצה, גם אם זה פחות נוצץ.
ממש כמו בחור ישיבה שעומד לסיים עוד מעט 3 שעות לימוד גמרא רצוף וברגע
האחרון, לפני שהוא מסיים את הדף ומשלים בזה 3 שעות מגיע אליו, אדם זר, לא
מוכר ומפסיק אותו בגלל 'שטות' קטנה:
'תסלח לי? יש לך אולי צדקה?'
ופתאום, כל היצר עולה:
'מה אתה בכלל מפריע לי עם הצדקה שלך עכשיו? לא אין לי צדקה, אוף איתך!!
לך לעבוד, תמצא לך חיים! עוד מעט הייתי זוכה לאור של 3 שעות גמ' רצוף!'
אז זו הנקודה. כנראה שעכשיו הריבונו של עולם לא רוצה שאני אהיה מלאך.
כנראה שעכשיו הוא רוצה שאני פשוט אהיה…
אדם! מענטש!
ואוותר על ההתעלות הרוחנית בשביל שקל או שתיים וחיוך אחד גדול!
לדעת להקשיב לקול הזה, תוך שימוש בשכל שלנו, שיגיד לנו שמה שאנחנו עושים
זה באמת הדבר הנכון.
ובמידה ותבחרי כן להישאר בבית, למרות שלא מינוי אותי לדובר הקב"ה ,נראה
לי לעניות דעתי שאת לא הולכת להפסיד מזה, והכיבוד הורים הזה שלך, שרק
הקב"ה יודע כמה הוא 'עלה' לך יביא אותך גם כן למקומות גבוהים שייתיישבו
עם הרצונות הגדולים שלך.
אני כותב שוב, כל מה שכתבתי זה בהנחה שאת לא הולכת להפוך את החג שלך ליום
כיפור כי גם אין עניין שתסבלי ותשבי בליל הסדר עם פרצוף 'תשעה באב'
ואפילו לא יהיה לך חשק לטעום כלום ממה שאמא שלך או אין לי מושג מי הכינו
וטרחו כי לך, לך זה בכלל יהיה כמו יום-כיפור.
אם את רואה שמה שכתבתי מתיישב לך על הלב ונראה לך ואת באמת רואה את זה
כהזמנות שניתנה לך ורק לך כי הקב"ה רואה ומכיר בתכונות ובכוחות המיוחדים
שיש לך, ואת הולכת לשמוח אי"ה בסדר הזה עם ההורים שלך, נראה לי שכבר הבנת
לבד לאן התשובה נוטה.
במידה ואת מגלה שמה לעשות אבל זה פשוט קשה מידי וזה סתם הולך להיות לא נעים אז…
ל פחות עדיף שתנסי לדבר איתם, להקשיב להם ולתת להם את התחושה הכי טובה
בעולם על ידי שתסבירי להם כמה זה חשוב לך וכמה שאת מקווה שהם יבינו שזה
לא קשור לחוסר כבוד או הערכה כלפיהם אלא יותר לשמירה על עיקרון או חוויה
שמאוד חשוב לך לחוות.
(תנסי גם בלי קשר להיכנס קצת לראש שלהם ולהבין שמבחינתם, ליל הסדר ומשפחה
זה הולך ביחד, אנחנו לא באים לשנות אותם וזו בעצם העבודה וההזמנות שיש
לנו לזכות במצווה הגדולה הזו)
בסופו של דבר את אמורה להחליט, אני מצידי ניסיתי לתת לך קצת כלים וגישה
כללית יותר על המצב.
אם בא לך להעיר או להאיר את מוזמנת מתי שבא לך.
בשורות טובות ואיפה שלא תהיי שיהיה לך באמת חג שמח!
אבינועם
avinoam811@gmail.com