פעולות חג"ס מעורבות

שלום לך,

אשרינו שיש לנו אנשים כמוך שרוצים לברר ולדעת את האמת ומתוך זה גם לרצות לשפר ולהשפיע לטובה.

את צודקת, בכל סניף האווירה היא שונה ומה שקורה הוא שונה. אבל מה שאת מתארת נראה לי פחות או יותר קורה בהרבה סניפים. (זה לא הופך את זה לבסדר, אבל זאת המציאות.) גם בסניף שבו אני הייתי חניכה, הדברים היו נראים פחות או יותר כך.

שאלת מה אנחנו חושבים. איני רב וגם לא רבנית ולכן כל מה שאכתוב כאן זאת רק דעתי ולא הלכה. אם את רוצה הלכה נטו – מותר או אסור, את צריכה לשאול רב.

אני חושבת שלא צריך [קיצוניות] בהפרדה כך שלא מכירם את בני המין השני, אבל גם לא צריך להגזים ולהפוך את בני המין השני לחברי נפש של ידידות קרובה, צחוקים וקלות ראש. צריך את דרך האמצע.
כתבת שלא מגיעים לידי איסורים ממש של נגיעה, (וטוב שכך) אבל מה עם האיסור קרבה עד אור הבוקר?
הדברים האלה לא מוסיפים לכלום, אלא רק תורמים לאווירה של קלות ראש ופתיחות מיותרת שיכולה לגרום גם לעוד דברים. לדוגמא ערעורים מיותרים ואסורים.

אפשר לעשות פעילויות נפרדות / לשבת נפרד ולא חייבים להיות ביחד ולעשות דברים במשותף.
כתבת שאחרי הפעילות נשארים ומדברים. במצב שאת מתארת זה נשמע טבעי לחלוטין, ופה בדיוק הבעיה. נותנים לדברים לזרום במקום לשים לב שלמה שקורה. צריך להקפיד יותר על ההפרדה. אין צורך להתערבב אחרי הפעילות, אלא להשאר בחברת בני המין שלך.
מבחינת העיקרון, אפשר לעשות פעולה ביחד במעגלים נפרדים, ואחר כך לשמור כמה שיותר על הגבולות ולא לפרוץ אתם. הבעיה היום היא שהגבול מאוד מאוד דק והוא נפרץ בקלות, ולכן יש כאלה שכביכול החריפו והגבילו לגמרי על מנת שהגבולות לאד יפרצו.

מי אמר שהאירועים חייבם להיות ביחד?
זה שעושים דברים נפרדים, זה רק משחרר יותר את כולם. את בעצמך כתבת שאת מרגישה שיש בנים שעושים דאווינים ופוזות לפני הבנות. האווירה לא משוחררת, אלא מתוחה. כל הזמן עובר בראש "אז מה היא/הוא חושב/ת עלי?" "מה אני אגיד עכשיו כדי שישמו לב אלי?" כשנמצאים בחברה שהיא רק של בני המין שלך, אין את המתח והתחרותיות הזאת. מרגישים משוחררים ויכולים להיות "אני עצמי".
זה גם יכול לפתוח פתח לעוד בנות / בנים להיות בחברתכם. אני כמעט בטוחה שיש בנות / בנים שלא באים או נמנעים מלהשתתף בדברים בגלל האווירה וה"ביחד".

כתבת שאת חושבת שזה בסדר שנמצאים עד מאוחר בערב שבת. אבל אני רוצה לשאול אותך משהו.
ומה עם זה שבבוקר קשה לקום לתפילה? איפה הערך של שבת?
כל העניין הזה של להישאר בלילה מאוחר יוצר אוירה פתוחה של דיבורים וקרבה בין הבנות לבנים.
נכון, זה כיף הפעולות והלהיפגש ולצאת בערב, (גם אני הייתי חניכה ואני יודעת מה זה) אבל חשוב לשמור על פרופורציות. אני לא אומר שלא לצאת, אבל לדעת את הגבול על מנת שלמחרת יהיה אפשר לתפקד.

שאלת מה את יכולה לעשות .
הרב אלי אדלר בספרו "תפילת ישרים" כותב:
"איננו חיים לבד ועלינו לשאת גם האחריות של החברה הסובבת אותנו. כשאנו פועלים באופן חיובי בחברה ומהווים דוגמא אישית לסובבים אותנו, יש בזה חיזוק חשוב לא רק לעצמנו, אלא גם משיכתם למעלה של הסובבים אותנו והמושפעים מאישיותנו".

אני חושבת שזה חשוב שתעלי את או המדריכה / הקומונרית את הנושא לדיון בקבוצה שלך, שאתן החברה הגדולים. תראי מה החברה אומרים, מה הכיוון ואז תוכלו לקבל החלטה. אחרי שאתם תקבלו החלטה, יהיה לכם את הכוח לשנות ולהשפיע, לתת דוגמא לכל הסניף.
לקבוצה הגדולה בסניף יש יכולת השפעה מרובה. אתן הדוגמא. ואם אתם תפעלו לפי דפוס התנהגות מסוים, זה ישפיע על כולם. מי שקובע איך הדברים יראו ואיזה אוירה תהיה זה החברה בסניף. הם ורק הם.

בכל מקרה, אפשר להתחיל בקטן, את אישית – זאת אומרת אם משהו לא נראה לך, או לא מתאים את יכולה פשוט לקום וללכת. כשאת רואה שמתחילים סתם להימרח ולעבור מקטע רציני לצחוקים, פשוט לקום וללכת. הייתי ממליצה לעשות את זה אם עוד חברה שמרגישה כמוך. כשזה לא לבד, יש יותר אומץ לעשות את זה, וגם ככה יש לזה יותר השפעה. ככל שיותר אנשים עושים משהו, רואים את זה יותר וזה יותר מחלחל.

זה תהליך, ולא משו שרואים את השינוי בין רגע, אבל כל דבר גדול מתחיל מדבר קטן ומבן אדם אחד שרצה לעשות את השינוי.

לסיום, ישנו ספר של הרב אבינר, "חסד נעורייך" על תנועות נוער וצניעות. את מוזמנת לעיין בו ואני בטוחה שתוכלי למצוא שם עוד הסברים והרחבות בנושא.

כל הכבוד על הרצון והיוזמה.
בעז"ה הקב"ה ייתן לך את הכוחות לקיים ולעשות.
את מוזמנת בשמחה לחזור אלי לאימל אם משהו לא בררו, או סתם כך להגיב על מה שכתבתי.
כל טוב,
הדס.
hadas.ste@gmail.com